|
הסוף תמיד מגיע, בלי לשאול בכלל.
הוא סוגר את דלתותיו בטריקה קלה ומסיים את תפקידו, בשקט.
הסוף בטבעו תמיד מותיר אחריו גם התחלה,
הוא נושק לה ומרעיף עוד פתח של תקווה וניסיון בראשיתי נקי.
בבין ערביים זה רק איחולי,
שבין הסוף של היום להתחלה של מחר,
נזכה -
לשים סוף לגלות ארוכה, בארץ עקובת דם מלחמה,
לסוף דאבון וחולי הגוף ואפס ודממת מהומה,
לסוף הכאב על שבי אחים בארץ לא נודעת,
לסוף חרחורי ריב ומדון, ועין, כואבת, דומעת.
לסוף של פאזל שנעתקו חלקיו,
לסוף עקרות וכאב של לא –אב,
לסוף בצורת של חסכון מפת,
לסוף של אי חנינה במבט,
לסוף כזה של תחושת החמצה,
לסוף של מה שגם טרם מוצה,
לסוף של אנוכיות והתעלמות,
לסוף של פרוד ואובדן של תמימות.
מָסוף לסוף של כל הקמים לרעה,
סוף לצער וצוק השעה.
וכשסבה על צירה זו הדלת,
שתהיה רק התחלה,
של עמל ושל תועלת,
התחלה של בריאות נפש וגוף,
התחלה שתנסוק, תתמרץ ותעוף,
התחלה של שמחה ורווחה,
התחלה של הצלחה וברכה,
התחלה של שגשוג ופריחה וצמיחה,
התחלה של סוף טוב לכל משברים,
התחלה ישועה בכל העברים,
התחלה של סיפוק והתקרבות אמיתית,
אל עיקר עקרים ויסוד התכלית.
או בעצם רק, התחלה של שנה חדשה,
שבסופה נוכל לסגור מעגל חיובי של זו הקודמת.
בסוף.
וזה הסוף, סוף, סוף.
שנה טובה ומתוקה כולה.
|