|
שוב מגיעה אלייך ומוצאת אותך רדומה,
עינייך סגורות והמצב לא השתנה.
את נלחמת מבפנים, רואים לך על הפנים.
את לא מוותרת, אני בטוחה.
בחייך תמיד שכנה האמונה,
דרך שנותנת לך הגנה.
רוצה לצעוק בקול גדול -
"תתעוררי" וזה הכל.
הרופאים נתנו כמה שעות,
חשבנו שממך נפרדים,
אך את לוחמת ותודה לאל, אנו שורדים.
זו הזייה שלא נשלטת ולא מרפה,
איך החיים משתנים בדקה.
העירו אותי מהחלום הרע.
הסתיים הביקור להיום, אני בדרך לביתך,
רוצה להישאר עוד קצת לידך.
אולי אפספס... אולי לא אראה...
סימן קטן, זה כל מה שהלב רוצה.
החדרים ריקים והבית קר.
עננה של עצבות זה מה שנשאר.
ואני...
אני עדיין מאמינה.
נצמדת לחינוך, למה שהענקת במתנה,
כי בלילות הכי קשים, האדם אוחז באמונה,
שימים מאושרים עוד מחכים לו בפינה
וכשהכל נראה שחור ובעין הדמעה,
יש סיכויי שהיא תעלם רק בזכות האמונה!
|