|
כולם חושבים שיומולדת זה משהו מיוחד. כלומר, לא שזה לא.
כשלמישהו יש יום הולדת הוא הוא יעשה הכל כדי להפוך את היום הזה למשהו מיוחד באמת: הוא יחגוג, הוא ישמח, הוא יעשה דברים מיוחדים.
אבל לעומת זאת, כשיום ההולדת עובר רגיל לחלוטין, פשוט סתם "יום", עם "הולדת", הוא חושב שיש כאן בעיה: הוא חושב שהוא לא ניצל את היום הזה מספיק טוב, שהוא לא "הפך" אותו למשהו מיוחד.
וכאן עצם הרעיון:
יומולדת הוא "יום". יום רגיל לחלוטין. עושים בו את כל הדברים שעושים ביום רגיל. וזהו.
אבל, כשמסתכלים על זה קצת אחרת, כל דבר רגיל, שעושים בכל יום, הופך למשהו מיוחד, דווקא ביום הזה. בעצם, היום הזה קיים כדי להדגיש את מה שמיוחד.
חשבת פעם על מה היה קורה לו לא נולדת? או אם היית נולד בארץ אחרת? למשפחה אחרת? בתור מין אחר ודת אחרת?
כאן הוא בהחלט המקום רק להודות לאלוקים על זה שאני קיים. שנולדתי.
ואז כל דבר רגיל, הופך למיוחד:
החיוך, הפרגון, החברים, המשפחה, ההנאה.
וזה הופך אדם למאושר, רק מפני שזה יום ההולדת שלו - ובגלל שהוא לא עשה בו שום דבר מיוחד באמת.
|