|
כמו בטיסה חלפה לה שנה ואני שורות לך כותבת.
ואיפה שהוא אני לא מבינה איך דמעה לעיני מתגנבת.
עכשיו מקומות יש לתפוס, וחגורות חייבים להדק.
הדיילות נצמדות לדפנות, הקברניט הוראות מחלק.
מטלטלים טלטלה אחרונה, טלטלה של סיום ללא ערך,
זו איננה סתם תחנה - זו תחנה שבסוף הדרך.
ואני משחזרת את הטיסה ואת כל מה שעברנו יחד,
חפצים אחרונים לתיק מכניסה, ונזכרת ברגעים של פחד.
אני כותבת לך אישית, מכתב היוצא ממעמקים
וזה מיועד לך למרות שיש עוד העתקים.
אני מקווה שהתקרבנו לעבר היעד,
ולא חלילה - מחשבה הממלאת אותי רעד.
כי לא תמיד הייתי בכיוון, ולא תמיד הצלחתי.
היו רוחות צד, היו עוד מטוסים, ולא הכל הספקתי.
איך מסיימים שנה שכזו ? מה כותבים לאדם שאהבתי ?
עשינו המון יחד , לא כמו שחשבתי...
סוף השנה הגיע, ואיתו הבנה משותפת
אתם נוחתים כאן, ואני ממשיכה, מעופפת.
שלכם -
|