|
את הדברים כתבתי מידע כללי, הייתי שמח להביא עובדות ומחקרים מבוססים אבל אני יכול רק לכתוב מהזיכרון, בלי הערות שוליים.
זה לא מאמר מקצועי, הרבה דברים אני כותב רק על קצה המזלג בלי להוכיח או לפרט או להפנות למקורות. אבל לכל הדברים יש בסיס אמיתי ואם תחפשו ותתעניינו – תמצאו.
אז הנה, בבקשה תקראו. אשמח מאוד לקבל תגובות, או מקורות, או תיקוני טעויות וכו'.
באהבה, אלעד.
האטמוספרה
לכוכב הלכת "כדור הארץ" (שודאי קרוב מאוד לליבנו על אף שהוא רק אחד מתוך טריליונים של כוכבים כמוהו) ישנה אטמוספרה.
האטמוספרה היא בליל של גזים שמלווה את הכוכב ונצמד אליו בכוח המשיכה. הגזים שבאטמוספרה הם אחד הגורמים שמאפשרים חיים על כדור הארץ. כדור הארץ סופג קרינה מהשמש, שהיא הכרחית לקיום חיים, ופולט את אותה קרינה חזרה לחלל. חלק מהקרינה נתקל במסך האטמוספרה, ואז במקום להמשיך לחלל הוא הופך לאנרגיית חום, וגורם לחימום של כדור הארץ יחד עם אטמוספרה.
אחוז מסוים מהגז שבאטמוספרה הוא פחמן-דו-חמצני (פד"ח CO2 ). אחד ההשפעות של הגז הזה היא חסימת הקרינה. הגז הזה, יחד עם גזים נוספים משפיעים על כדור הארץ, קצת כמו סמיכה שמתכסים בה והיא שומרת על חום הגוף. במהלך ההיסטוריה של העולם אחוז הפד"ח באטמוספרה עלה וירד לפרקים. ישנו קשר ישיר בין אחוז הפד"ח באטמוספרה, ובין הטמפרטורה של כדור הארץ. הקשר הוא בהפרש זמן מסויים, בערך 20 שנה, כלומר, עליה של אחוז הפד"ח גוררת אחרי ב-20 שנה עלייה בטמפרטורה.
התחממות
ישנם גורמים משפיעים השפעה דרמטית על המערכת העדינה הזו במהלך השנים האחרונות.
התעשייה – שריפת דלק גורמת לתוצר לוואי של פד"ח. במשך מאה וחמישים השנים האחרונות האנושות שורפת דלק בכמויות הולכות וגדלות. בהתחלה זה היה זניח, אבל ההצטברות של עודפי פד"ח במשך השנים, יחד עם העובדה שהתעשייה הולכת וגדלה הפכו את עודף הפד"ח לקריטי.
היום אנחנו נמצאים בתקופה שבה אחוז הפד"ח הוא בשיא של עשרות אלפי השנים האחרונות. והכיוון הוא עליה, גם ברמת הפד"ח וגם במהירות השינוי. העלייה הבאה בטמפרטורות היא כבר בלתי ניתנת לעצירה, כיוון שרמת הטמפרטורה עוקבת אחרי רמת הפד"ח באוויר. רמה שכבר עלתה מאוד, כאמור. היום בחוגי איכות הסביבה לא מדברים על פיתרון, אלא על צמצום הנזקים ושיקול דעת זהיר יותר להבא. בוועידה שכינס האו"ם והשתתפו בה למעלה מ 10,000 מדענים מרחבי העולם, הגיעו למסקנה הרשמית שהתעשייה היא אכן הגורם העיקרי להתחממות.
סיבה שניה משמעותית להתחממות היא התרבות בני האדם בכדוה הארץ. בשנת 1900 היו בעולם כמיליארד בני אדם. היום יש ששה וחצי מליארד. אז המחיה ותוצרי הלוואי שלה, כמובן עולה בהתאם.
צריך לזכור שהמשמעות של ההתחממות היא לא רק שיהיה יותר חם בחוץ. הטמפרטורה קשורה לכל התהליכים שקורים בכדור הארץ, והאיזון של תהליכים אלה הוא מאוד מדוייק ועדין. מזג האוויר, זרמי האוויר, עננים וגשמים; צמחיה- מגודל מקרוסקופי ועד לעצי ענק; בע"ח- מגודל מקרוסקופי ועד לפילים; בריאות האדם, גובה פני הים, ועוד ועוד, כולם קשורים זה בזה ותלויים זה בזה. שינוי של הטמפרטורה בכל מעלה גורר שינויים מרחיקי לכת בכל המערכות. לפי המדענים האופטימיים, אנחנו עומדים בפני שינוי בלתי נמנע של כשתי מעלות בממוצע. לפי הפסימיים יותר אנחנו כבר בתהליך של שינוי בשש מעלות.
תופעות קיצוניות של מזג אוויר, כמו גשמי מונסון והוריקנים למשל, תלויים באופן ישיר בזרימת אוויר על פני כדור הארץ, שהיא תוצאה ישירה של טמפרטורה.
הגורמים העיקריים כאמור הם שריפת דלקים. כלומר, שימוש בחשמל, בתחבורה, וגם ייצור של מוצרים תמימים שלכאורה לא קשורים בזיהום, אבל תהליך הייצור והשינוע שלהם גורם לזיהום רב.
אוזון
את כדור הארץ מקיפה שכבה שנקראת שכבת האוזון. השכבה הזו היא בעצם מעין ענן של מולקולות של שלושה חמצנים – 3 O . השכבה הזו גורמת לסינון מסוים של קרינת השמש, כך שלכדור הארץ מגיעה פחות קרינה באופן כללי, ובפרט פחות מאותו סוג של קרינה שגורם לסרטן. עובי השכבה הוא מילימטרים ספורים! אך אליה וקוץ בה, המולקולה הנהדרת הזו מאוד לא יציבה. מולקולות אחרות בקלות גונבות אטום חמצן אחד, והופכת את ה- 3O ל 2O , וזה כבר לא אוזון.
חומרים מסוימים שאנחנו משתמשים בהם עולים במעלה האטמוספרה, ומקלקלים את אותה שכבה עדינה ויקרה. לאורך זמן נוצרים בה חורים, הידועים בשם "החור באוזון". לא ידוע לי על אפשרות לשחזר את האוזון. (שמעתי שאסטרונאוטים בסוף הקריירה שלהם במקרים רבים הופכים לפעילי סביבה, לאחר שבמסע לחלל ראו את הארץ מוקפת בשכבה קסומה מתנוצצת בשמש, אך היא בלויה וניכר שנקרעו בה חורים גדולים.)
הגורם המשמעותי ביותר לחור באוזון הוא צריכה של בשר בקר – כבשים ופרים. בתהליך העיכול של הבקר נפלט (-נפלץ) גז מתאן שמקלקל את האוזון. אמנם בני אדם אינם אשמים בקיומם של חיות עם מערכת עיכול, אבל הכמויות הפכו להיות קריטיות. מגדלים היום עדרים עצומים של בקר, יותר ממספר בני האדם! ואז הנזק הופך למשמעותי. חור גדול באוזון קיים מעל יבשת אוסטרליה שבקר הוא אחד מהענפים הכלכליים שבה. נוסף על כך, גז המתאן (שגם קשור לקירור, למקררים ולמזגנים) הוא גז חממה שבפני עצמו גורם לנזק אפילו יותר מעודף הפד"ח.
שכבת האוזון יכולה להתחדש, אם מניחים לה להתפתח ללא הפרעה במשך שנים.
אירוני מאוד שצריכה יומיומית של בשר בכלל אינה בריאה לגוף, וגורמת בין היתר לבעיות של כולסטרול, לחץ דם והתקפי לב. כלומר, אנחנו מזיקים לסביבה כדי שנוכל להמשיך לגרום נזק לעצמנו.
קרחונים
רוב שטח הפנים של כדור הארץ מכוסה במים. בגלל הזווית של קרני השמש שמגיעות לכדור-הארץ, שורר קור בקטבים, ושם המים הם במצב של קרח. הקרח קופא ומתרבה יותר בקוטב הצפוני והדרומי לסירוגין.
כאשר כדור הארץ מתחמם, אחת הסכנות המיידיות היא המסת הקטבים. מספיקה התחממות לא גדולה כדי שימסו חלקים גדולים מהקטבים, ואז יעלה מפלס המים הכללי – "גובה פני הים". יש ארצות שבהם גובה היבשה הוא רק במעט גבוה מפני הים, ועליה של כמה מטרים בגובה פני הים יציף אותם לחלוטין. למרבה האירוניה, הארצות הראשונות שיוצפו הם דווקא לא הארצות המתועשות. בנגלדש תהיה תחת מים בעוד בצפון אמריקה ובמערב אירופה ימשיכו להתפנק, לשרוף דלקים וליהנות מתעשייה וכלכלה עשירה.
מים
מי שתייה הוא משאב מוגבל. היום אנחנו לא מרגישים בזה, ואנחנו מרשים לעצמנו לשטוף אסלות במים ראויים לשתיה (200 סמ"ק פיפי נשטפים בכ- 8 ליטרים מי שתייה! סעיף ניקוי האסלות הוא מאוד משמעותי בחישוב הוצאת המים לאדם). יש תהליך מתמיד של זיהום מקורות מים, בצורה שפעמים רבות גורמת לנזק בלתי הפיך. לדוגמא בארץ ישראל – אם שואבים שאיבת יתר מאקוויפר החוף, אז כתוצאה מחוק הכלים השלובים מי ים נכנסים למפלס מי התהום. המלח שבמי הים יכול להיות שם לנצח.
נוסף על כך, שפכים של ביוב עירוני, פסולת של מפעלים, יחד עם הורמונים ואנטיביוטיקה שניתנים להשבחת הבקר, זורמים לתוך מאגרי מי השתייה. א"כ מנסים להזרים יותר מים לתוך האקוויפרים כדי לשפר את איכות המים. ולמה הדבר דומה? נניח שמזגתי למישהו מים מקנקן שבקרקעיתו מונח גוש חרא. הוא התלונן שהמים מזוהמים אז הוספתי לקנקן עוד חצי ליטר מים. בזה אכן שיפרתי את איכות המים (היחס מים:חרא) אבל הדרעק עדיין שם.
התפלת מים – נכון שיש אפשרות להתפיל מי ים, כלומר לגרום להם להיות תפלים, ללא מלח. אבל זה לא פיתרון לטווח ארוך לבעיית המים כיוון שהתפלה בכמות כזו היא תהליך מסובך ויקר, וכמובן צורך המון חשמל, כלומר גורם בעצמו לזיהום.
בנושא המים יש לשים לב גם למולקולות שלא מתפרקות (איזוטופים יציבים). מי הנהרות מלאים בטונות של עודפים מתעשיית צבעים, טקסטיל, חורי ניקוי והדברה. מולקולות כאלה גורמות לנזקים שונים, אבל גם אלו שלא גורמות לנזקים פשוט לא מתפרקות לעולם והם הולכים ומצטברים במקורות המים, ומשם בצמחים ובבע"ח הקטנים, ומשם לגדולים, ומשם לבני אדם. הם נכנסות למחזור המים ומצטברות סתם במערכות הביולוגיות שצריכות להתמודד עם המטען המיותר. בבדיקות גילו חומרים כאלה גם בדם טבורי (דם של חבל הטבור שמגיע לעובר) וגם בחלב-אם. והם שם לנצח, כי הן לא מתפרקות, כאמור. מדובר בטונות רבות של חומרי תעשייה. למשל, מרכך כביסה לסוגיו הוא חומר שלעולם לא מתפרק ומצטבר בכדור הארץ בדיוק באותן כמויות שבהן יצא מהמפעל. מיותר לציין שאין אפשרות למחזר חומר זה, וכדי להמשיך להשתמש בו צריך לייצר ממנו עוד ועוד.
עצים
העצים הם בעלי חשיבות מכרעת באיזון האקולוגי. עצים נושמים פחמן דו חמצני (פד"ח) ופולטים חמצן, ובכך הם מקטינים את אחוז הפד"ח באוויר, ומגדילים את אחוז החמצן. לתהליך הזה שותפים כל העצים והצמחייה בעולם, ובפרט בשני מקורות עיקריים: יערות הגשם שסביב קו המשווה, בעיקר בדרום אמריקה באזור האמזונאס שם הם נמצאים בכמות הגדולה ביותר, ובפלנקטון, שהם צמחי מים מקרוסקופיים שנמצאים באוקיינוסים. מה שקורה היום, זה שמדינות חלשות כלכלית כמו ברזיל, שברשותם נמצאים יערות הגשם כורתים את העצים כדי לפנות מקום למרעה בקר (שוב בקר), ולחורשות של דקלים שמהם אפשר להפיק שמן דקלים לתעשיית המרגרינה. וכך הולך לו אחד המקורות הקריטיים לחמצן באוויר. העצים נמכרים בזול ולכן שורפים אותם במקום. השרפה גורמת להתרבות של פד"ח.
העצים גם בעלי תפקיד בעצירת סחף, כלומר בלדאוג לכך שהאדמה תישאר במקומה. כריתת העצים גרמה לשיטפונות עצומים ביבשת אסיה, שבהם עשרות אלפים קיפחו את חייהם. הסחף גם גרם לדילדול במקורות המים המתוקים שחיוניים לנו כדי לחיות.
הפלנקטון הצמחי (והחי) רגישים מאוד לטמפרטורה, והוא הולך ומתמעט בעקבות התחממות כדור הארץ. הפלנקטון הוא גם תחתית הפירמידה של שרשרת המזון, וככל שהוא מתמעט – מתמעטים כל סוגי הדגים והחיים שקשורים בו בשרשרת זו. מדענים טועים שסוגים רבים של דגים יכחדו עד שנת 2020 כתוצאה מדיג והתחממות.
כלכלה
כלכלת השוק של העולם לא לוקחת בחשבון את העובדה שמשאבים הם מוגבלים. משאבים כגון: שטח אדמה, נפט, מים ועוד. רמת היצירתיות הכלכלית נמדדת במדד שנקרא תל"ג, תוצר גולמי לנפש, כלומר, כמה המדינה מצליחה לייצר יחסית לכמות האוכלוסייה שחיה בה. לכלכלה מוצלחת נחשבת מדינה שהתל"ג שלה גבוה, נניח, 30,000$. מדד נוסף לכלכלה הוא מדד הצמיחה. כלומר, בכמה הצליחה אותה כלכלה להגדיל את התפוקה שלה, ואת המכירות של תפוקה זו. ברוב מדינות העולם הצמיחה היא בין 2-8%. וכך המדינות מתחרות זו בזו מי תפיק יותר ומי תצמח יותר, על חשבון ניצול פראי ללא חשבון של משאבים מוגבלים.
הטענה הקפיטליסטית המקובלת היא, שהתחרות לאורך זמן משתלמת לכולם, ובשוק חופשי בסופו של דבר לכולם טוב יותר. לכולם – חוץ מהסביבה, שאין גוף תחרותי שדואג לאינטרסים שלה...
בארגונים ירוקים מנסים לגרום לשינוי בתפיסה הכלכלית ולהמציא מדדים שמתחשבים גם בטווח הארוך, כלומר כלכלה מוצלחת תהיה כזו שלא כורתת את הענף שעליו היא יושבת ומפירותיו היא אוכלת. נכון להיום הצמיחה והתל"ג הם המדדים העיקריים להצלחה.
דמוקרטיה
אין ספק שהדמוקרטיה הביאה ברכה רבה לעולם. אבל בנושא הסביבה יש בדמוקרטיה כשל מובנה. כיוון שבמדינות דמוקרטיות נערכות בחירות אחת לכמה שנים, בד"כ מה שקורה הוא שממשלות מעדיפות להשקיע את הכסף והמשאבים במטרות לטווח הקצר, כדי שהן יוכלו לקחת את הקרדיט עליהן בטווח הקרוב, ולגזור קופון בבחירות. שיקולים לטווח הארוך נדחים מפני האילוצים של הטווח הקצר. זו הסיבה למשל שקשה מאוד לייעל תשתיות במדינה דמוקרטית, דבר שרואים אותו בארץ בכל מיני תופעות.
האינטרסים של הסביבה, עם כמה שהם חשובים, הם אינטרסים לטווח הארוך, שנזנחים במשטר דמוקרטי.
אופוזיציה
פעמים רבות נשמעות טענות סותרות לכל האמור לעיל. מדען זה או אחר טוען שההתחממות היא תהליך טבעי שממילא קורה בכדור הארץ בתקופות מסוימות. רוב מוחלט של המדענים סובר שאכן התעשייה היא הגורם להתחממות. במקרים רבים מי שמממן את המחקרים שאומרים אחרת הם חברות הדלק, הרכב והתעשייה. מן הסתם.
הבעיה היא שהאדם הממוצע מחליט מה דעתו לא לפי רוב מניין או רוב בניין של המדענים, ולא לפי גודל הסיכון שמונח על הכף, אלא איזו כותרת כתובה בגדול יותר בעיתון, או לפי מה משרת את האינטרסים שלו. המצב הוא לא ש"יש אומרים ככה ויש אומרים ככה" אלא שמלבד מעט יוצאי דופן, כל הקהילה המדעית מסכימה על כך שאנחנו על סף נזק אקולוגי חמור ובלתי הפיך.
טענה נוספת שנשמעת היא פקפוק בדברי המדענים בכלל. הלא מדענים משנים את התיאוריות שלהם מפעם לפעם. אבל גם טענה זו כשבודקים אותה ברצינות אינה יכולה להכריע. המדע אמנם משנה את דעתו אבל לא בקלות ולא בכל דבר, ויש דברים שמדענים יודעים ללא ספק.
נקודה נוספת היא הסיכון – אפילו אם הכול לא נכון, ובעצם אין שום בעיה, וכל הירוקים סתם זורעים פאניקה להנאתם – השאלה היא מה ההסתברות. אפילו אם עשירית ממה שטוענים המדענים הוא נכון, זו כבר סיבה מספיק טובה לשנות את הרגלי הצריכה שלנו. ואם יש סיכוי אפילו של אחד לאלף שאלה שצופים חורבן אקולוגי צודקים – חייבים להתחשב בו, כי מה שנמצא בסכנה זה כל האנושות וכדור הארץ.
תחבורה
אחד המאפיינים המשמעותיים ביותר של העולם המודרני, ואולי המשמעותי ביותר, הוא התחבורה. מעבר של סחורות, של אינפורמציה ושל בני אדם בקלות וביעילות לכל נקודה על כדור הארץ. אבל מבחינה סביבתית המחיר שאנחנו משלמים הוא גבוה. מטוסים צורכים כמויות אדירות של דלק ומפזרים תוצרי לוואי באוויר, אוניות צורכות כמויות אדירות ומזהמות את הים, וכמובן, כמות בלתי נתפסת של מכוניות.
לטווח הקצר – אנחנו מקלקלים את האוויר שאנחנו נושמים, מפזרים רעלנים, מפזרים חלקיקים שהם פלטפורמה נוחה לחיידקים ווירוסים לעבור ממקום למקום, גורמים לנזק בדרכי הנשימה.
לטווח הארוך – חלק משמעותי מתהליך ההתחממות הגלובאלית.
יחד עם זה ככל שהתחבורה רבה יותר, אנחנו מסתכנים במכות גלובאליות, כגון מחלות. אם תתפרץ מחלה חסינת אנטיביוטיקה, או וירוס מסוכן, הם יגיעו בקלות לכל מקום בעולם (ודרך אגב – שימוש מופרז באנטיביוטיקה למחלות ולהשבחת בקר ומוצרים אחרים מהחי מגדיל באופן אבולוציוני את כמות ואיכות החיידקים חסיני האנטיביוטיקה בעולם).
בשנה האחרונה, 2 מיליארד בני אדם טסו ממדינה למדינה.
חשמל
ייצור החשמל הוא בהחלט הגורם המשמעותי ביותר לבעיות האקולוגיות. מדובר על ייצור חשמל מדלקים פוסיליים (=שיש כמות מוגבלת מהם, ובסוף זה נגמר, ולא נוצר עוד, כגון: נפט ופחם). כיום מנסים שיטות לייצר אנרגיה חלופית, כלומר, אנרגיה ממקור שמתחלף ומתחדש ואפשר לנצל אותו שוב ושוב. לדוגמא, בארה"ב מייצרים דלק מתירס, שנקרא מתנול. כשנגמר התירס אפשר לגדל עוד. חברת אורמת הישראלית מנצלת חום שיורי לייצור חשמל. כלומר, הם שואבים מים רותחים מהאדמה, משתמשים באנרגיית החום לייצור חשמל, ושופכים את המים חזרה למקום שממנו באו. אנרגיה סולארית, אנרגיה מרוח ואנרגיה מגלי הים (גם חברות ישראליות במידה רבה) הם פתרונות נוספים שקיימים בשוק. אבל נכון להיום כל הפתרונות האלה יותר מידי יקרים, ולמעשה לא יכולים לכלכל את הכלכלה שלנו כפי שהיא. לדוגמא, כדי להפיק אנרגיה מתירס צריך להשקיע בערך 70% מתוך האנרגיה שנוצרה (כלומר, הפכה לזמינה). כך שבעצם רק שליש מאנרגיה של התירס עומדת לרשותנו. הפקת אנרגיה באופן כזה לא כ"כ משתלמת מבחינה כלכלית.
כפי שזה נראה כעת, רק פיתרון שיכלול צמצום השימוש באנרגיה יכול באמת לשנות את התמונה. פתרונות טכנולוגיים כאלה ואחרים רק יועלו מעט, או ידחו את הקץ בכמה שנים.
ישנם מדענים ששוקלים ברצינות פתרונות טכנולוגיים גרנדיוזיים לשיפור מצב כדור הארץ, כמו לשלוח לחלל מסך שיגן עלינו מפני הקרינה (מעין משקפי שמש מפלצתיות) או לשגר מסך של בלונים מיוחדים. אבל אי אפשר לצפות מראש את ההשפעה של מהלך כזה על המערכת האקולוגית המורכב והעדינה. מספיק הפתעה קטנה שלא חשבו עליה כדי להביא חורבן אקולוגי נוסף בדרך כזו.
שיווק
שיווק הוא האויב מספר אחד של כדור הארץ, לדעתי. השיווק מכניס אותנו לתהליך מעגלי שמזין את עצמו והולך ומתגבר ללא כל יכולת בקרה.
נניח שאדם בשם אלעד קם בבוקר, ולא מרגיש חיסרון מיוחד בחייו. אבל יש מערכות ענק של פרסומאים וקופירייטרים שמנסים בכל כוחם לשכנע אותו שיש בו חסרונות שהוא לא היה מודע אליהם. המסר הכללי שעולה מהפרסומות – כדי להיות מאושר ומצליח, צריך לרכוש עוד בגדים (לפי האופנה) עוד חופשות (כדי לשבור את שגרת העבודה הסיזיפית שמטרתה להרוויח כסף לחופשות) עוד נעליים, עוד נסיעות, ועוד כל מה שעולה על הדעת. לאט לאט הפרסומות עושות את העבודה ואלעד מרגיש בחסרונות הללו ורוצה לרכוש עוד מוצרים. אבל כדי לרכוש הוא זקוק לכסף, וכדי להרוויח יותר כסף הוא צריך לייצר יותר, וכדי לייצר יותר הוא צריך למצוא לקוחות שיקנו את מה שהוא מייצר, ולשם כך הוא נעזר בפרסומאים וקופירייטרים. וכך כל החברות והמדינות משתדלות לפרסם, למכור, לקנות ולהעלות את התוצרת הגולמית שלהם. זו הסיבה שבתקופת גאות כלכלית כל הבורסות בעולם עולות. הצמיחה היא לא אחד על חשבון השני, אלא כל המדינות יחד, במאמץ משותף לסחוט עוד ממשאבי כדור הארץ, כדי לייצר למכור ולקנות עוד תוצרת.
קיימת תופעה, שמייצרים מוצרים באיכות נמוכה כדי שהם יתקלקלו ויהיה צורך לקנות חדש מפעם לפעם. יש אפשרות לייצר מקרר או מיקסר או סנדל שמחזיק לזמן רב (וכך עשו בעבר), אבל משתלם יותר לייצר מוצרים זולים שמתקלקלים ומכריחים את הצרכן לקנות חדש. ומי משלם על זה? האוויר, הים, הצמחים, בע" ח, ובני האדם.
לפני כמה שנים קראתי שאמריקאי ממוצע צורך כמו 40 הודים. היום הוא בוודאי צורך יותר, וגם ההודים, הסינים, הקוריאנים, האינדונזים ו"מדינות מתפתחות" רבות נוספות מעלות את רמת החיים וההרגלים שלהם במהירות. מדענים טוענים שאם כל בני-האדם ירצו לחיות ברמת חיים של אמריקאי ממוצע – נצטרך עוד 6 כוכבי לכת כמו שלנו כדי לפרנס את כולם. ובני האדם מתרבים.
מלחמות
מלחמות קורות בעיקר בגלל כלכלה. גם מלחמות הדת הם בעצם מלחמות כלכלה בהסוואה של דת (כך לימד קרל מרכס, ובעקבותיו עוד היסטוריונים, ובודאי יש בזה מידה של אמת).
דוגמא מהזמן האחרון – בעקבות התחממות גלובאלית הצטמצמו מקורות המים בסודן, מה שגרם להצתה של מלחמה (מלחמת דת?) אכזרית בין השבטים הסודניים. כולנו יודעים על הגורל המר של תושבי חבל דרפור. המערב, שבעקיפין גרם למלחמה בזה שהוא אחראי להתחממות, מבקש מהסודנים להפסיק אותה, אבל אין לו פתרון לבעיות המים.
פצצות
כוחן של מדינות ערב הוא רק בנפט. רצה הקב"ה/הגורל/הטבע שאצל הערבים יש מאגרים גדולים של נפט. העולם יכול להתלונן מהבוקר עד הלילה, אבל האיראנים יכולים לגרום לעליה פתאומית של מחיר הנפט ובכך למוטט את הצמיחה במדינות המערביות, ולכן צריך לנהוג בהם בכפפות של משי. כמעט כל הכסף שמגיע לארגוני טרור (מהאיראנים, מהסעודים, מבן-לאדן), מקורו בנפט. אם היינו מתבססים על מקורות חשמל חלופיים – ייתכן וגם לא הייתה בעיה של טרור אסלאמי, או של מלחמה קרה בין ארה"ב לרוסיה ועוד.
שינוי
אין ספק לאור האמור לעיל שנדרש שינוי רציני בהרגלים של האנושות. ולצערי, לא מדובר בלהפסיק להשתמש בכלים חד פעמיים, אלא בשינוי שורשי ודרמטי בתפיסת עולם שלנו לגבי כלכלה, צריכה, תוצרת, נוחות, ואיכות חיים. רק שינוי דראסטי יוכל לצמצם את הנזקים.
דא עקא, מאוד קשה להניח שהוא יקרה, וזה מסיבה פשוטה. כל מי שאומר שהנזק שהוא גורם לסביבה הוא זניח – צודק. כל אחד מאיתנו גורם לנזק שהוא ממש בטל יחסית לתהליך הגלובאלי שמתרחש פה. אבל סך כל האפסים האלה, עולה לטונות רבות של פחמן-דו-חמצני ושאר הקללות שהזכרנו. אנשים מצפים שהממשלות ייקחו אחריות, או ה8 G ייקח אחריות, או ארגון הסחר העולמי, או אילי ההון והנפט ותעשיית הרכב. אבל האמת היא, שכוחות השוק חזקים יותר מכל אלה. והחוק אומר: כל זמן שיהיה ביקוש – יהיה ייצור. כל זמן שנרצה לנסוע, להשתמש במזגנים בתנורים, בגופי חימום, במכוניות, ובכל מוצרי הצריכה האחרים – יהיה מי שידאג לייצר אותם.
וכמובן, העולם לא בנוי לזה, כי איך ייתכן שנחיה בלי מכונית, מזגן או דוד חשמל? אז האם נגזר עלינו לצרוך עד שנאבד את עצמנו לדעת?
מאגרי הנפט הם מוגבלים. לכל הדעות יש לנו נפט לעוד פחות מ-200 שנה. עד אז, אם נצליח לבנות ולבסס כלכלה על אנרגיה חלופית, נוכל להמשיך לחיות בעולם טכנולוגי. אחרת כנראה נצטרך לחזור לתקופת הברונזה או הברזל...
כמובן, זה נשמע הזוי, כאילו אני אומר שמחר בבוקר נחזור לחיות במערות ועל עצים... אבל זה לא העניין. חובה עלינו לעודד טכנולוגיה של שלום עם הסביבה. חובה עלינו להפיץ את המסרים האלה, ושהצרכנים בעצמם ידרשו צריכה שפויה יותר, שלא תחריב את עולמנו. א"א אמנם להפסיק לנסוע במכונית, אבל אפשר לעשות רשת רכבות שתגיע בזול ובמהירות לכל מקום ובמחיר סביבתי נמוך. אפשר לייצר חשמל ממקורות מתחדשים, ואפשר לחיות חיים צנועים יותר שבהם אנחנו נצרוך פחות אבל נהיה יותר מאושרים.
התפעלות
אני גולש קצת לדברים יותר אבסטרקטיים, אולי רוחניים, אבל קשורים ישירות לענייננו. הצריכה המופרזת שגורמת לבעיה האקולוגית מבוססת על כך שבני אדם רבים חיים בתחושה של "משהו חסר לי...". יש מן תחושה קיומית עמומה שמשהו לא בסדר, משהו בחיים קצת עלוב מידי, יבש מידי... ועל זה בונים הפרסומאים בזה שהם משכנעים אותנו – אם תתלבש ככה תהיה מאושר, אם תשתה את זה תהיה מאושר, אם תיסע לשם תהיה מאושר.
אבל רובנו מכירים אנשים שיש להם הכול והם ממורמרים ומתוסכלים. ורובנו מכירים אנשים עם הכנסה ממוצעת והם מאושרים. צריכה, למרות מה שזועק מהפרסומות, צריכה לא גורמת לאושר ולשמחה. אולי דווקא להפך. האדם המאושר ביותר בעולם (לפי בדיקה של עצבים בגזע המוח, בדיקה מוגבלת אמנם, אבל נותנת אנקדוטה מעניינת) הוא גורו בודהיסטי חסר כל, שאת רוב זמנו הוא מבלה במדיטציה.
אושר הוא תוצאה של התפעלות. של אהבה ליש, של אהבה להווה. דאגה לעתיד, תכנונים איך להרוויח עוד ועוד, אמנם מספקים אתגר ועניין אבל לא אושר ושמחה. אושר ושמחה על כל אדם למצוא בהווה שלו, במה שיש לו.
אני יכול לדמיין עולם שבו יש הרבה פחות ייצור, קונים אוכל פשוט במכולת ליד הבית, אוכל שמיוצר בסביבה הקרובה ולא ביבשת אחרת, עולם שיש בו אינטרנט ומחשבים ורכבות, אבל הכול רגוע יותר, שפוי יותר, ואנשים מוצאים את האושר שלהם בחיי משפחה, חברות וקהילה, בקריאת ספרים וביצירה אומנותית ורוחנית.
רוחניות
האתגר של איכות הסביבה הוא אתגר היסטורי מאוד מיוחד. מעולם לא הייתה בעיה שדרשה התגייסות של כל האנושות כדי לפתור אותה. הפיתרון לבעיות האקולוגיות תלוי ממש בבחירות של כל אחד מאיתנו! מה לקנות, מה אפשר לוותר, איפה אפשר לחסוך בחשמל או בדלק או במוצרים שונים.
רצה הקב"ה / הגורל / הטבע להעמיד אותנו מול אתגר כזה שידרוש מכל האנושות להתאחד כתף אל כתף, ובמאמץ משותף ליצור לנו מרחב נעים לחיות בו, בלי שנשמיד אותו.
האתגרים הרוחניים והמעשיים מתאחדים לדבר אחד. חינוך לחיים של יצירה בעולם הרוח, לערכים של צניעות וענווה, להתפעלות מהבריאה, יביא לשינוי בתפיסת העולם ובכלכלה.
ומחינוך לחברה, למדיניות, לכלכלה ופוליטיקה, למדעי הרוח והחומר, לצרכנות של כל אדם ומשפחה בפרט וכל המדינות והאנושות בכלל. בסופו של דבר, כל הדברים אחוזים זה בזה.
למעשה
יש כאן כמה נקודות שמהם אפשר להתחיל לפתח מודעות לנושא, ואם נצליח לשמור עליהם ולהפיץ אותם בעולם, נוכל לחולל שינוי ולהציל את העולם הנפלא שלנו מההתדרדרות שבה הוא נמצא.
איכות הסביבה
1) לחסוך בדלק – לנסוע יותר לאט. לנסוע פחות, ויותר אנשים. להשתמש ברכבים שחוסכים.
2) לקנות תוצרת מקומית – הרבה זיהום נוצר מסחר בין מדינות ע"י הובלה של אניות ומטוסים.
3) לחסוך בחשמל אפילו בדברים קטנים – לא בגלל המחיר, אלא בגלל איכות הסביבה. פלורוסנט עדיף בהרבה על נורת להט. יש גם סוגים של פלורוסנטים שנותנים אור יפה יותר.
4) למעט באכילת בשר בקר – עדרי הבקר הם גורם מספר אחד לעלייה בכמות גז המתאן שגורם לחימום כדור הארץ. הפרים מפרישים את הגז בתהליך העיכול. מספר הפרים יהיה לפי הביקוש של הצרכנים. מעולם לא היו בכדור הארץ כ"כ הרבה אנשים שאוכלים כ"כ הרבה בשר.
5) למעט גם באכילת כל חלבון מהחי (עופות, ביצים) שתהליך הייצור של מבזבז משאבים רבים. וזה גם טוב לבריאות.
6) למעט באכילה של מרגרינה – היא מופקת משמן דקלים. בדרום אמריקה כורתים יערות עד כדי לפנות מקום לדקלים ולעדרי בקר. הכול לפי הצריכה. 50% כבר נכרתו, והשאר בדרך.
7) למעט בצריכה באופן כללי. כל מוצר שאנחנו צורכים גורם להשקעת אנרגיה בייצור בהובלה ובשיווק שלו. לצרוך פחות, למחזר יותר, להתרגל לחיים צנועים יותר.
8) להשתדל למעט את החשיפה לפרסומות מכל הסוגים. המפרסמים גורמים לנו להרגיש חוסר שלא הרגשנו קודם, גורמים לנו לצרוך יותר, לשם כך לעבוד יותר, לשם כך לפרסם יותר, וחוזר חלילה. כל התהליך הזה גורם לניפוח מיותר של הייצור והצריכה, לפליטה של גזי חממה, לחיסול לא חכם של משאבים מוגבלים (נפט, מים, שטח ועוד) וא"כ שוברים את הראש איך לפתור את הבעיה.
9) להפיץ את המסרים האלה לכמה שיותר אנשים! השינוי לא יבוא מהממשלות, כי כוחות השוק חזקים מהם. כל עוד יש ביקוש ויש צריכה – יהיה ייצור. ככל שנצרוך את המוצרים שגורמים לזיהום ולחממה – התהליך ימשיך. הממשלה לא תוכל לעצור את זה. רק שינוי בהרגלי הצריכה יביא לשינוי. לספר למשפחה, לחברים, לעורר שאלות בעניין, לכתוב טוקבקים, פורומים, תרגומים כל אמצעי פרסום. אני ואתה נשנה את העולם. תרגמו את המאמר הזה לכל השפות, שלחו אותו לכל הקרובים לכם, תוסיפו לו מידע שמצאתם באינטרנט, ושתפו את משפחת בני האדם בידע ובניסיון שצברתם.
10) ובכלל, מפתיע לגלות כמה החיים יותר נעימים כשנפטרים ממוצרי מותרות מיותרים!
באהבה, אלעד צור
אשמח לקבל תגובות.
תפיצו את זה לכל הקרובים והרחוקים, ושיפיצו הלאה.
הוסיפו למאמר דברים מידע אישי
תרגמו את הדברים לשפות המוכרות לכם.
אני מקווה שעלה בידי לעורר קצת מודעות לאיכות הסביבה והנושאים שקשורים אליה.
|