|
קניתי לי שלושה בלונים.
צהוב, כחול וחום.
אני יוצאת אל הרחוב הרחב,
מגיעה לחורשה קטנה.
השמש מתחילה לסנוור.
אני מתיישבת לנוח
ליד עץ גדול, עץ אלון.
אני נרדמת.
בחלומי אני רואה אדם
המתקרב אלי ומתיישב לידי תחת העץ.
"מה פשר הבלונים האלו, ילדה?", הוא שואל,
ואני עונה, "הבלונים האלה מסמלים רבות.
הצהוב, מסמל את השמש,
אבל בו בזמן מסמל את
השמחה שכה חשובה לחיינו.
הוא מסמל את פרח החמנייה,
המניב כל כך הרבה
דברים טובים לשימוש.
יחד עם זאת, מסמן הצהוב,
את הנתינה שעלינו להעניק
מתכונותינו הטובות".
הוא מסתכל ומהרהר רגע,
"ומה פשר הכחול?",
אני מביטה בעיניו ועונה,
"הכחול, מסמל את השמיים,
את האין סוף,
את היכולת להיות חופשים,
אך עם גבולות.
הוא מסמן את הים, העמוק. היפה.
יחד עם זאת הוא מסמן
את העומק, ההבנה וההקשבה
שיש בנו".
האיש שותק, חושב לרגע וממשיך,
"ומה עם החום? מה פשר החום?",
אני מחייכת, מסתכלת עליו,
"החום מסמל את האדמה,
הקרקע היציבה שלנו,
מה ששומר אותנו חזקים ומגן עלינו.
החום מייצג גם את גזע העץ,
החזק והאיתן.
בלעדיו עץ לא יהיה עץ.
כפי שאצלנו, ללא העזרה
שאנו מקבלים לעתים,
לא נפרח להיות אנשים טובים יותר,
אתה מבין?"
הסתכלתי עליו והוא קם.
החלטתי להעניק לו את הבלונים.
כדי שהמסר יהיה ברור.
אך לפתע, התעוררתי בבהלה מחלומי
והסתכלתי סביבי.
ישבתי בחורשה תחת עץ גדול.
הבטתי בבלונים המרחפים לידי.
והחלטתי להעביר את המסר הלאה.
ואולי, אם תביטו לשמים,
תראו אותם מרחפים אל על.
|