סבא,
למה הלכת בלי פרדה?
אני רוצה אותך בחזרה
תגיד לי איך לעצור את הדמעות,
הן יורדות ויורדות בלי גבולות.
קמתי עם הרגשה של ריקנות
רציתי שהכול יהיה סיוט,
קשה לחשוב שלא תחזור יותר.
אתה לא יודע כמה אתה חסר.
למה החיים לא הוגנים?
למה אנחנו רק בוכים?
למה אלוקים לוקח רק ת'טובים?
ולמה אתה כבר לא בחיים?
אני שמחה שלפחות אתה לא סובל,
אף על פי שלנו את הבשורה קשה לקבל,
הימים חולפים וקשה להאמין
כי אני עדיין בבועה שאתה כן בחיים.
עבר כבר שבוע
והלב מלא געגוע.
עוברת השנה -
ואני עדיין לא מאמינה.
מתגעגעת ואוהבת...