הבוקר התחיל כמיוחד
גשם מטפטף ללא מנוח על רכב ההסעה הלוקחת ילד ילד.
הרוח מניעה את ריסיהם הרטובים מדמעות.
הסימטה בכביש מתעגלת,
אור מאותת לצד הדרך,
כביש רטוב מסיע לדרכים רחוקות.
אני נוסעת לבית-חולים.
ילדים חולים שרים במילים מבולבלות "שירי דרך"
העננים אפרפרים,והשמים אינם נראים.
אף לא ציפור.
מי בוכה כל כך למעלה?