אהובי,
איה הלכת?
נשמתי, האם אותי שכחת?
איפה כל השנים ביחד?
איך חיינו שלווים, בלי פחד?
מקוננת על אובדנך,
מתגעגעת לנוכחותך,
ממלאת את ראותי בריחות היותך...
כואב ללבי להרגיש את חסרונך.
מרגישה את רוחך,
משחררת אנחה,
האוויר ממלא את חושי בנחמה
שאתה חזק ועֹצמתי, היכן שאתה נמצא.
מנסה ללכוד את זיכרונך
אך מתרחקת מדמותך.
מתרפקת על זיכרונות העבר
בטרם יחווירו כשיגיע מחר.
את זיכרונות העבר במתיקות
משאירה בחיי לצמיתות,
אך גם חותרת לדרך חדשה
בה אמצא, אולי, נחמה
את הטוב אקבל באהבה
ועם הרע אשלים בהבנה.
אתנחם בנחמת אוהבים
שבדרכם נפרדים
לדרך חדשה
למשעול של אהבה.
אז ילד שלי,
איה הלכת?
בנשמתי, ברוחי ובחיי
תמיד תלווה אותי
במשעול, בהר ובריחות נעורי.
לנצח לא תמחה מלבי.