אהבוך גם הפרחים הקטנים- גם הם,
הקטנים הצנועים הללו, שהם
בעולמו של ריבון העולם באין שם
וללא עין רואה יציצו.
אהבוך גם הפרחים הקטנים, שכשם
שאת כאן עוברת עליהם, והם
אלייך יערגו ונמשכים כאל אם
רחוקה תינוקה לא-רוחם.
אהבוך ומתפללים לך מכל גל,
מאם דרך מעפרה עם חום יום ועם דמי
בין-שמשות עצובים: מלך ולשמי,
הוי, את מלכת הצהריים?
אהבוך גם הפרחים- גם הם...ואני
חמה אני חסר וחיבה של דמי,
שהיתה בפי אימי באמרה לי: "בני",
ואיך לא אאהבך אנכי?