היא חיכתה שעות בתחנת הרכבת, לבחור שהיא כל-כך אוהבת.
הערב ירד, נשארה היא לבד, רק עם תיק קטן ביד.
הביטה בתמונה דומעת, לא, היא לא יודעת.
הוא בחר לעזוב, פעם הביא לה פרח צהוב...
אל תביטי לאחור, זה לא יעזור
הוא כבר לא יחזור, את תיראי עוד קרן אור,
עוד תמצאי את מי שאותך יאהב ויביא לך את פרח לב הזהב.
לא כולם סוגרים את הדלת,
עזבי, תני לו ללכת.
זה לא טוב יותר מידי לחשוב
אם תחליטי עכשיו
עוד יבוא הבחור, שיביא לך את פרח לב הזהב.