הצהרתי בפנייך על אהבתי,
ואתה ברחת ולא נשארת איתי.
ומאז יושבת כל יום לבדי,
והדמעות זולגות וחונקות את גרוני.
כל יום שעובר זה כואב יותר,
להפנים שאתה לא תהיה לי לחבר.
יושבת, חושבת ושוב בוכה,
ואתה בכלל המשכת בחיים שלך...
לא יכולה לדמיין בלעדיך את חיי,
אבל לך כנראה יותר טוב בלעדי...
רצית שנשאר ידידים,
אך זה בלתי אפשרי כשהלב שלי בוער בפנים.
החלטתי להתנתק ממך כי זה הכי טוב בשבילי,
את אש האהבה אכבה כבר בדמעות שלי.
אבל מתי זה ייגמר, מתי ליבי יפסיק לכאוב?
מתי כבר, אותך אפסיק לאהוב?