והבית הזה
נר לא יֵדע
ואש ליחכה קירותיו
נושאים על גבם
אור חיים ומנורה
גורשו ממנו בניו.
שלהבת יוקדת,
דמעות לא שטפוה
תאיר בקניו הפזורים.
פתילות אהבה
שבבכי שזרוה
ישאו למול עם
אור חיים.
שמן אמת
שנשפך לעינינו
חי וסגור בחותם
וגם אם נראה לעיתים שפיזרוהַ
ישוב ויצית רוח עם.
נרות חייהם
מבשרים, מבטיחים
מאירים למולנו,
לא מקיימים לאמיתו
מצוות איש וביתו
כי הבית
איננו.