כוכבים בשמים שחורים

בלבול, רעש, בלאגן,
מה קרה? אין זה מובן!
אני מתעוררת מתוך חלום מתוק
אל תוך חלום מר וכואב,
רק שהחלום -מציאותי הוא.

להתמודד, לברוח או להישאר?
משהו בי שואל.
אני רוצה לברוח, אבל את לא יודעת איך ולאן.
ובעצם, מה זה משנה? איך זה יעזור?
אך כשאשאר אז גם פצע בלב ייפער.
ואז... מי מבטיח לי שזה יגליד?

משהו פנימי לוחש לי - תתמודדי!
להקשיב לקול הזה?
או אולי להיכנס למיטה, לכסות את עצמי,
להיכנס לחלום מושלם ודמיוני.
אני מרגישה את הכאב הזה מסביבי,
אני אומרת לעצמי די!
אני רוצה לעשות משהו!
למה דבר כזה חזק מתפורר?
אני מתחילה להכניס לובן לתוך השחור.
מעט כוכבים מאירים שיאירו את השמיים העכורים
ואז אני עוצמת שוב את העיניים,
נכנסת שוב לחלום המתוק ההוא
והפעם -מתעוררת עם חיוך על פני.
השמש אותי עוטפת,
ואת העצבות הודפת.