מקודשת

כמו ברבור צחור היא ניצבת,
היד הענוגה מעט רועדת.
אוחזת בידה החמה של אמא,
ביום בו צועדת קדימה
הינומה לבנה ככתר על ראשה,
בדרך לעוד בית שכולו קדושה
חתן וכלה מביטים זה לזו בעיניים,
תחת חופה ומעל כיפת השמים
הרי את מקודשת ועיניהם נוצצות,
אאחל שעוד ישמע בחוצות
קול שמחה וקול מצהלות.