פרידה מאב

ככה,
בשקט של דמעה עצובה,
בין הטוב לרע
בין תפילה נושנה.
עצמת ענייך וכבר לא הייתה נשימה, וככה הלכה לה נשמתך.

נשמת מלאך המשיכה לה הלאה.
יושבים ובוכים היכן הוא האב שבאבות,
הגבר שבגברים, החכם שבחכמים, היפה שביפים.

החיוך עוד ממשיך וממלא את האופק.
הגעגוע לא מוצא מקום לפורקן.
החור שם בפנים הולך וגדל ושואל מהי אהבה ולאן היא נעלמה?
אם תחזור מהאופק מהעולם השני,
אם תחזור ותנגב את דמעתי,
לא יהיה אדם שמח ממני,
העצב ייעלם גם הוא ממני.

החיוך לא שלם והאופק איננו נוגע.
בוא נברח ביחד אל עולם קיים,
עולם ששם נוכל לשבת לעולם,
לדבר ולצחוק ןלהשלים כל צעד ומכאוב,
נהפוך אותו ביחד לשיר של נשמתך,
שיר השוטף כל מועקה שבלב.

האתמול נראה שם עומד לו דומם
כמו תמונה רחוקה שנעלמה ונמחקה.
מה איתך מלאכי היקר?
אוהבת אותך בין הדמעות
הבת שלך שרואה אותך רק בחלומות ובתמונות.