מאחורי כל זוג עיניים יש נשמה

אף פעם לא ראיתי אותך באמת,
לא עד היום.
היית כל כך קרובה, ומעולם לא דיברתי איתך שיחה של ממש.
עד היום.
תמיד היית שם, מביטה בי בעינייך החומות, הגדולות.
מעולם לא החזרתי לך מבט.
לא עד היום.

היום אני מביטה בתמונתך,
מחפשת בעינייך תשובה.
חיית בינינו כמו צל, חולפת, רואה ואינה נראית.

היום כולם מביטים בך, מדברים, צועקים את שמך,
ואין תשובה.
מאוחר מדי.

הייתי יכולה לשנות את המצב.

אם רק הייתי עוצרת לרגע להקשיב הייתי מבינה את מה שגרמת לי להבין -
מאחורי כל זוג עיניים יש נשמה, והיא זועקת, בודדה.
תמיד היית נותנת לכולם הזדמנות שנייה, אבל לא הפעם.
מאוחר מדי.

הזמן מקהה את הכאב, אני יודעת.
אבל הכאב הזה - אסור שיקהה.
אפילו עכשיו את עוזרת לי,
נותנת לי מתנות עשויות מבדולח טהור שמתגלגלות על פני.

אני, עם השיער הקצוץ, העגילים בגבה, העזרים שלי לתחפושת מושלמת, בוכה.
האיפור שמרוח עלי נוזל ממני יחד עם שאריות הקליפות שבהם עטפתי את עצמי זמן רב כל כך.
אני מוכנה עכשיו לצאת מהעולם הקטן שלי ולהביט לצדדים.
מותך לא היה לשווא.
זוג חלונות נשמה קטנות ננעצות בי.
אני מסתובבת.
אני מביטה בהם ויכולה לראות את מה שקורה בפנים.
אני מסתכלת בך בפעם האחרונה ואת נכנסת אלי וחורטת את דמותך בתוכי.
מאחורי כל זוג עיניים יש נשמה.

אני צועדת לעבר הבדידות שניבטת מעמידתה ומתכוננת.
שלום מהוסס ממני, חיוך חטוף ממנה.
את פה איתי, איילה, ואת יודעת.
משהו חדש מתחיל.