מכתב שלא נשלח

שקעה באפלה,
דעכה לאיטה,
הסבל היה מנת חלקה.
חלפו עשרים שנה.

שנים, קשות, רעות,
של מכאוב , צער ובגידות
השפלות, קללות ואף מכות.

גם כשקול זעקתה נשמע,
אף אחד לא הושיט יד לעזרה,
גם בני המשפחה הקרובה
משולים היו לבת–יענה
הטומנת ראשה בחול.

נשמתה בוכייה,
היגון - מנת חלקה,
רוחה לא נשברה,
ילדיה עמדו לנגד עיניה,
על גוזליה היא שמרה,
בכנפיה עליהם סוככה.

ראשה לא הורכן,
נשאר מורם,
מבטה נישא אל עיני כולם,
האמת ניצבה לנגד עיניה.

נשאה בעול לבדה,
סחבה משאות על גבה,
רוחה לא נשברה,
נלחמה עד טיפת הדם האחרונה,
לוחמת בנשמתה - לביאה.

כברת דרך ארוכה עשתה,
מטרתה לבסוף הושגה והושלמה,
הצדק יצא אל פני האדמה.
לבה רקד מאושר ושמחה.

כעת ממנו לתמיד נפרדה...
מאחורי סורג ובריח הוא נמצא
ולה נותר לחיות בשקט ושלווה.
עד מאה כ-עשרים שנה.