עלילות ארדואן

הוא בא אלינו מאחורה
כמיטב המסורת הטורקית,
הרי האנאליה באנטליה -
גם רווחת, גם חוקית ›

דפק לנו 'וואחד מַרְס'
והחליף את התפקידים
ישראל הפכה ל'עַרְס'
הערבים – לשֶׂה תמים ›

העולם חמור מבט
"אובייקטיבי" למהדרין
מתדיין על המשט
מרחם על אכזרין ›

גם ח"כית זועבי, מנציגי הל"ו
השתזפה טופלס על הסיפון
וכמו עזמי בשעתו, חצתה הקו
בלי קרם הגנה ובלי מצפון ›

כשבחורינו ירדו מֵחֶבֶל
עם רובה-צבע ואיפוק
זינק קין שוב על הבל
וּתקָפוֹ, אחוז דיבוק ›

או אז, טלית תכולה ושמה ארדואן
נזעק בשם כל בני עמו
ובדרך התעלם מארמניה וכורדיסטן
ומכל מעללי אביו ואמו ›

איך בתחילת מאה קודמת
טבחו בהם ללא רַחֵם
איך הצביעות גידים קורמת
ואין יוצא בה להילחם ›

ובאגן הלא מוגן
שנקרא מזרח תיכון
אין עושה סדר בבלגן
מה רְמִיָּה ומה נכון ›

כעת החוצפן תובע פיצוי
מאחורי כל מיקרופון
ובישראל הלב חצוי
איבדו כיוון, בלעו לשון ›

זה מדהים, אפילו מאגי
איך ת'מציאות עיוות ארדואן
זה אפילו יותר טראגי
מהקטע בין 'אניטה' ל'חואן' ›

רק אצלנו המון העם, ממשיך לחיות כמו בוואקום,
עוד דיל טורקי ולב נפעם, במחיר מעיל עור ורחת לוקום
ממשיך לרקוד "וַאלְס עם בַּשִׁיר" ומתנחם כמו סוף השיר:
"פתאום הקיץ תם, אך לא ייתם סיפור אהבתם".