זיכרונות, חוויות ותובנות - דרשה לרגל בת המצווה

כמו כל בת מצווה,
שנים אני נושאת באמתחתי, בתרמילי,
זיכרונות וחוויות-
מהמשפחה, מבית הספר, מהתנועה.

בכל המקומות בהם הייתי,
בכל מפגשי עם אנשים,
נר האיר לי את דרכי,
נר החינוך והערכים אותם קיבלתי מילדותי.

בדרכי, ראיתי לא פעם שבילים לא מסומנים,
אך ידעתי,
עלי ללכת לפי המפה עליה חונכתי,
בדרך הישר.

במאזני החיים דרכי נבחנת,
במאזני הצדק כל צעד, כל פסיעה נמדדים.
אשתדל כי יהיו המאזניים,
תמיד בכף של זכות.

הסידור, כמאגדת של תפילות,
שיחה עם הבורא,
הסידור, המילים שלי לקב"ה,
הסידור, מנחה הדרך...

דע תמיד, יש מי שמעלייך,
שומר, מדריך, משגיח.
וגם הכיפה, סממן חיצוני,
לעומק מהותי.

החינוך מתחיל עוד בבטן של אמא,
כך זה היה,
וכך זה יישאר לעד.
אנו יונקים את ערכי חיינו ומהותנו,
אפילו ממשחקי הילדות עם ההורים.

בכל מצב, מכל נקודת מבט,
מכל זווית של נסתכל,
תמיד צריך למצוא את הטוב,
כי הוא נמצא שם.

לכל זמן, ועת לכל חפץ -
אמר שלמה המלך.
השעון מבטא בצורה הברורה ביותר,
והחדה ביותר,
עד כמה אסור לנו לבזבז את זמננו בעולם,
ולנצלו עד תום...

השורשים, הם המקור,
מהם ינקנו,
מהם אנחנו מורכבים.
בכל אחד מאיתנו יש מעט מכל אחד ואחת
מבני ובנות המשפחה.

שלח לחמך על פני המים.
תמיד לעשות טוב, לחייך, לאהוב, לתת...
אף פעם אי אפשר לדעת,
איך ובאיזו עוצמה זה יחזור אלינו.

היין, הולך ומשתבח עם הזמן,
וכך גם בני האדם-
ככל שאנו מתבגרים,
אנו מחכימים, משלימים עם הקיים,
ומבינים-
עד כמה לא הכל תלוי בנו,
ויש למצות את כל האפשרויות.