בין כאב לתקווה

העולם שלנו כל כך לא צפוי
לא כל הרצוי מצוי ...
גם אם נגייס את כל תעצומות הנפש האצורות שבתוכנו
לעיתים לא נוכל להכיל כאב עז שחשים בליבנו.
תחושת הכאב כל כך מעיקה
המלים לא יוצאות הנשימה נעתקה.
הכל פתאום ברגע מתהפך
מה שהיה עד עכשיו כבר לא ימשך ...
התחושה שמשהו בנשמה נשבר
כאילו כלום כבר לא נשאר.
התהום שנפערת -
הריקנות בנשמה מנכרת.
האמונה שהכל נעשה אך לטובה
מתגמדת ונראת חסרה.
אבל כמו כל דבר
לפני שמאוחר ...
צריך את השברים לאסוף בקפידה
ולחבר אותם לתמונה חדשה ...
לתמונה שבמאור ובזיו מאויירת
תמונה שתזכיר את מה שהיה אבל תכוון למציאות אחרת ...
כי הדרך הטובה להתמודד עם הקשיים
היא להמשיך לחיות את החיים.
עם הזכרונות הטובים
עם הימים שהיו נפלאים ...
לקום מחדש ולחייך ... כן , גם למען האחרים
שיחד איתנו בהרבה עוז הלאה ממשיכים ...
ולהאמין באומץ ובאמונה שלמה
שלמרות הכאב העצום עוד נדע ימים של שמחה...

מוקדש באהבה עצומה לחברתי חנה מרציאנו ובני ביתה
ט"ו כסלו תש"ע