יומנה של שמנמנה

אחרי שנגמר חג הפסח החלטתי שאני מתחילה בדיאטת "רצח".
גם ככה לא אכלתי כל מה שקשור לקמח
ואני, לדאבוני מתה על לחם
אז פלא שאני נראית כמו אחת עם תינוק שלא רוצה אף פעם לצאת מהרחם?
וברוך השם ילדתי את ילדי השלישי -
אני לא מתלוננת חלילה, הריון הוא תהליך קסום ונשי
אבל כניראה זה המחיר
שמשלמת אחת שתשעה חודשים אכלה כמו חזיר.
די, נימאס לי לבוש שחור
ונמאס לי שמתפוצץ לו עוד כפתור
מסתכלת על עצמי וניבהלת - "איחס"
רוצה כבר לעלות על ג'ינס.
אפילו המשקל נשבר מרוב שהוא נבהל.
אבל רק עוד מופלטה,
נשבעת! ממחר - אני בדיאטה.
ניתן כבוד אחרון למימונה,
כי ממחר מתחיל מסעה של שמנמנה
אל חיים הרבה יותר מתוקים,
בלי עוגיות, חטיפים וממתקים
ובלי לאכול את מה שנשאר לילדים בצלחת,
אוי א-ברוך! איך גדל לי התחת.
הגיע הזמן לתת כבוד לגוף,
אני צריכה לקחת את עצמי בידיים דחוף.
כמובן, בלי להיות בדיכאון ולסבול,
כי אחרי הכל, אני - מה לעשות, אוהבת לאכול.
פעם שמעתי על משפט חכם
שכתב רב גדול בשם הרמב"ם.
הוא היה גם רופא נכבד מאד במצריים
אז הוא בוודאי ידע דבר אחד או שניים.
בבוקר לאכול כמו מלך בצהריים כמו נסיך ובערב כמו עני -
הנה! עליתי פה על משהו גאוני!
החלטתי גם לנהל יומן,
יומן שיתעד את הקרב בשומן
לא בשביל לספור קלוריות
אלא בשבל לכתוב חוויות
וגם לתת לעצמי ציון לשבח או לחילופין סטירה,
אם חלילה סטיתי מן המטרה.
טרפתי את כל מה שהיה במקרר,
הרי זה הזמן מן השאריות להיפטר
ובינינו, לא חבל להשליך לפח
את האוכל ששקדתי עליו כל- כך??
ובלי שום בעייה טרפתי מצה מטוגנת, חתיכת פשטידה ולקינוח גם עוגייה.
וכך הלכתי לישון עם בטן מלאה ונפוחה אבל כה נחושה ובטוחה
כי כבר על הבוקר מחכה לי אחלה ארוחה...