מכתב לאהובי ש(עדיין) לא מכיר אותי

כל יום, כשהשמש זורחת, את עיניי אני פוקחת,
לעוד יום שיגרתי אני פוסעת.
אני כל כך קרובה אליך,
יכולה לשמוע את נשימותייך.
לא יכולה להיות איתך או לגעת בך,
רק להודות למלאכים שהפגישו אותי איתך.

כל יום אני יושבת וחושבת,
איך אותך היום אני פוגשת.
האם במבט חטוף אסתפק,
למרות שאותך אני כל כך רוצה לנשק?
אולי אמתין בחוץ בסבלנות,
עד שאחרון הלקוחות ייצא מהחנות?

כל יום אתה איתי בכל מקום,
גם אם לא נפגשנו ולא אמרת לי שלום.
אני יודעת שזה לא תמיד אפשרי
שנפגש ותהיה רק שלי.
זה מתסכל ולפעמים מייאש,
עוד יום עובר בלי שנפגש.

כל יום שמתחיל, מסתיים ונגמר,
לפעמים בנשיקה מתוקה ולפעמים עם טעם מר.
אבל מזל שלכל יום יש גם מחר,
ממלא אותי תקווה אולי המחר יהיה יותר מאושר.
אולי מחר יתגשם לו עוד חלום?
אפנק אותך ותהיה שלי, כמו שאני חולמת כל יום...