סימני זיהוי להורים
אתה מגיע לעבודה ומגלה בכיס מוצץ ושתי קוקיות מסוגים שונים.
אתה מוצא את עצמך בתור בקפיטריה מזמם את "אני יובל המבולבל אין לי שכל בכלל" ושם לב שכולם מסתכלים עליך ברחמים.
בזמן שהחברים שלך מסתכלים ברחוב על מכוניות ומדברים על יחסי העברה והספק וכוחות סוס אתה מסתכל על עגלות ומנסה לנחש לאיזה גודל היא מתקפלת, כמה היא שוקלת ואם משענת הגב הולכת אחורה עד הסוף.
כשמציעים לך רכב מהעבודה אתה אומר "כן, אבל שיהיה בגאז` גדול".
בזמן שהחברים שלך קמים בבוקר ומנסים לנחש איפה הם ומי זו שישנה לידם - אתה קם בבוקר ומנסה להבין איך לעזאזל הגעת למיטה של הילד, למה לכל הרוחות יש ילדים במיטה שלך ואיפה כפרות נעלמה ( רמז: לבדוק בספה בסלון ).
כשאתה נותן טרמפ ברכב שלך ליותר מבנאדם אחד - לוקח לך רבע שעה לפרק את כל הכיסאות, הבוסטרים ומושבי הבטיחות ולדחוף אותם בתא המטען.
אתה מסוגל לפתוח את הברז ולסגור אותו פעם אחת, כל זה בעיניים עצומות ויהיה לך בבקבוק בדיוק 120 מ"ל.
אתה מתיישב על הספה בסוף היום מול החדשות ואתה קולט שהעבירו את הארגז חול מהגינה למטה - לסלון שלך.
אתה מגלה פתאום שכשצריך להסביר משהוא ללקוח שלא מבין כלום מהחיים שלו - אתה מסוגל לעשות את זה הכי טוב ובמילים הכי פשוטות.
כשהחברה שלך יושבים על כיסאות גבוהים בפאב - אתה יושב על כיסא בגובה 30 ס"מ וצופה בילד שלך מגרש את היוונים או מפריח שממה או מביא ביכורים ( תלוי בעונות השנה ).
ביום ראשון כשכולם מגיעים עם עיניים אדומות וטרוטות מחוסר שינה אחרי המסיבה הטובה שהיתה במוצ"ש - אתה עירני ומבסוט מזה שהצלחת להנדס את כל הילדים שישנו בבת אחת בשבת בצהריים וגנבת עם אשתך שלוש שעות טובות של שינה משובחת.
ב"מועדפים" במחשב שלך יש את "הופ" "ערוץ הילדים" "בוב הבנאי" ו"דורה".
אתה לוקח את הדי וי די לתיקון פעם בחודש כי עוד פעם ניסו להכניס דיסק בכוח בלי להוציא אותו קודם מהקופסא, עד שנשבר לך ואתה כל פעם קונה די וי די חדש ב 100 שקל במקום לתקן.
אתה מוצא את עצמך ב 3 לפנות בוקר נאבק בחיות דמיוניות ובמפלצות וירטואליות תוך שימוש בפנס ובפטיש של בוב הבנאי ופיזור הבטחות דביליות כמו "החיה עם השיניים שנכנסה לחדר שלך בעצם רוצה לשמור עליך ולהיות חברה שלך...".
אחרי ארוחת צהריים בעבודה, אתה טופח לחברים שלך על הגב ומחכה שיעשו גרעפס.
בתא הכפפות יש לך, קבוע, מגבונים לחים ושני חיתולים ספייר.
לא רחוק ממך, גרה תיכוניסטית עם ברזלים על השיניים שעושה עליך ים כסף רק בשביל לשבת לך בבית ולשוחח במסנג`ר עם כל העולם בזמן שאתה ואישתך רואים סרט או אוכלים במסעדה.
במקום פליירים של פאסט פוד, יש לך על המקרר שלל ציורים במגוון צבעים ועל אחדים מהם כתוב "אמא ואבא" בחמש עשרה שגיאות כתיב.
אתה ואישתך קוראים אחד לשני "אמא" ו"אבא" וזה לא נראה לכם סוטה.
אתה מוצא את עצמך בתור בקפיטריה מזמם את "אני יובל המבולבל אין לי שכל בכלל" ושם לב שכולם מסתכלים עליך ברחמים.
בזמן שהחברים שלך מסתכלים ברחוב על מכוניות ומדברים על יחסי העברה והספק וכוחות סוס אתה מסתכל על עגלות ומנסה לנחש לאיזה גודל היא מתקפלת, כמה היא שוקלת ואם משענת הגב הולכת אחורה עד הסוף.
כשמציעים לך רכב מהעבודה אתה אומר "כן, אבל שיהיה בגאז` גדול".
בזמן שהחברים שלך קמים בבוקר ומנסים לנחש איפה הם ומי זו שישנה לידם - אתה קם בבוקר ומנסה להבין איך לעזאזל הגעת למיטה של הילד, למה לכל הרוחות יש ילדים במיטה שלך ואיפה כפרות נעלמה ( רמז: לבדוק בספה בסלון ).
כשאתה נותן טרמפ ברכב שלך ליותר מבנאדם אחד - לוקח לך רבע שעה לפרק את כל הכיסאות, הבוסטרים ומושבי הבטיחות ולדחוף אותם בתא המטען.
אתה מסוגל לפתוח את הברז ולסגור אותו פעם אחת, כל זה בעיניים עצומות ויהיה לך בבקבוק בדיוק 120 מ"ל.
אתה מתיישב על הספה בסוף היום מול החדשות ואתה קולט שהעבירו את הארגז חול מהגינה למטה - לסלון שלך.
אתה מגלה פתאום שכשצריך להסביר משהוא ללקוח שלא מבין כלום מהחיים שלו - אתה מסוגל לעשות את זה הכי טוב ובמילים הכי פשוטות.
כשהחברה שלך יושבים על כיסאות גבוהים בפאב - אתה יושב על כיסא בגובה 30 ס"מ וצופה בילד שלך מגרש את היוונים או מפריח שממה או מביא ביכורים ( תלוי בעונות השנה ).
ביום ראשון כשכולם מגיעים עם עיניים אדומות וטרוטות מחוסר שינה אחרי המסיבה הטובה שהיתה במוצ"ש - אתה עירני ומבסוט מזה שהצלחת להנדס את כל הילדים שישנו בבת אחת בשבת בצהריים וגנבת עם אשתך שלוש שעות טובות של שינה משובחת.
ב"מועדפים" במחשב שלך יש את "הופ" "ערוץ הילדים" "בוב הבנאי" ו"דורה".
אתה לוקח את הדי וי די לתיקון פעם בחודש כי עוד פעם ניסו להכניס דיסק בכוח בלי להוציא אותו קודם מהקופסא, עד שנשבר לך ואתה כל פעם קונה די וי די חדש ב 100 שקל במקום לתקן.
אתה מוצא את עצמך ב 3 לפנות בוקר נאבק בחיות דמיוניות ובמפלצות וירטואליות תוך שימוש בפנס ובפטיש של בוב הבנאי ופיזור הבטחות דביליות כמו "החיה עם השיניים שנכנסה לחדר שלך בעצם רוצה לשמור עליך ולהיות חברה שלך...".
אחרי ארוחת צהריים בעבודה, אתה טופח לחברים שלך על הגב ומחכה שיעשו גרעפס.
בתא הכפפות יש לך, קבוע, מגבונים לחים ושני חיתולים ספייר.
לא רחוק ממך, גרה תיכוניסטית עם ברזלים על השיניים שעושה עליך ים כסף רק בשביל לשבת לך בבית ולשוחח במסנג`ר עם כל העולם בזמן שאתה ואישתך רואים סרט או אוכלים במסעדה.
במקום פליירים של פאסט פוד, יש לך על המקרר שלל ציורים במגוון צבעים ועל אחדים מהם כתוב "אמא ואבא" בחמש עשרה שגיאות כתיב.
אתה ואישתך קוראים אחד לשני "אמא" ו"אבא" וזה לא נראה לכם סוטה.
