לחיות באמת
אנשים יקרים!
המכתב הזה נכתב מילד שהודיעו לו שהוא חולה במחלה סופנית ולא יזכה עוד להוות
חלק בעולמנו.
המשאלה האחרונה של הילד הייתה שיקראו ויפנימו את מה שאמר כצוואה וכמורשת
אחרונה ממנו. כך כתב:
"אני די נרגש שאני כותב את המילים האלו, אני יודע שהם יהיו זכרון אחרון ממני
בעולם הזה.
העולם הלא צודק או הכן צודק הזה... אתם תחליטו.
מלאו לי 16 לאחרונה, אני עוד ילד, תינוק בעולם הזה...
הספקתי להתאהב, הספקתי לשנוא, הספקתי להכשל ולעומת זאת גם להביא 100 הביתה
שנתלה בגאווה על המקרר במטבח.
הספקתי להגיד לילדה שאני אוהב אותה, הספקתי להגיד לאמא ואבא תודה על התמיכה
גם ברגעים הקשים (וכן, יש הרבה מדי,).
הספקתי לקנות את הג'ינס ב500 שקל, בשביל מה עבדתי כל החופש?
הספקתי...
לאכול את הארוחה הכי טעימה בעולם,
הספקתי לעזור לזקנה לעבור את הכביש,
הספקתי ללכת להופעה של הלהקה שאני הכי אוהב, גם אם זה דרש ממני נסיעה לצפון
ביום גשום..
הספקתי להרביץ לילד מהשכונה שתמיד היה מציק לחבר שלי,
הספקתי לקחת מקום ראשון בתחרות,
הספקתי לרוץ ערום בים עם חברים למרות שזה היה כבר דצמבר,
הספקתי להשאר לילה אחד ולהסתכל על הירח, לדמיין שהיו אנשים שנגעו בו והיו
עליו
הספקתי לנסות פעם אחת איך זה לגשת למבחן בלי להתכונן בכלל,
הספקתי לשבת, ולכתוב לכם את זה..
כל הדברים שכתבתי לכם הספקתי לעשות מהיום שהודיעו לי שסופי קרב...
עד אז לא היה לי אומץ...
עד אז מנעתי מעצמי להנות מהדברים הקטנים של החיים
עד אז לא הבנתי מה הם חיים
ודווקא בצורה אירונית שכזאת שהודיעו לי שהרבה כבר לא נשאר לי אז התחלתי לחיות.
אני לא רוצה לבוא ולהגיד לכם: " תהנו מכל רגע", כי זה אבסורד ואני יודע שזה
בלתי אפשרי.
אני לא רוצה לבוא ולהכנס לראש של כל אחד ואחת מכם שקוראים את זה ולדרוש ממכם
לרחם עלי ולהגיד: 'כמה העולם ככה או אחר'
אני רק רוצה שתדעו ותזכרו דבר אחד:
החיים האלה כמה שהם לא הוגנים
כי,
הילדה שאני אוהב מאוהבת באחר
והג'ינס ב500 שקל בכלל לא מתאים לי
ושאמרתי לאמא ואבא תודה הם ראו בכלל את החדשות של ערב חדש
ושאכלתי את הארוחה מיד אח"כ כאבה לי הבטן
וה100 שקיבלתי היה במקצוע הכי לא חשוב
והנכשל כמובן במתמטיקה
וההופעה שהלכתי... הייתה עם הפסקת חשמל באמצע השיר הכי טוב
המכות שהבאתי לילד מהשכונה סיבכו אותי בתיק במשטרה
התחרות שלקחתי בה מקום 1 אפילו לא שודרה בטלויזיה...
אכל כל זה לא משנה!
כי אני יודע שעשיתי מה שרציתי לעשות!
וזה מילא אותי בהרגשה הכי טובה
ההרגשה האחרונה שזכיתי להרגיש בחיים האלה.
אל תשמרו דברים בלב, תוציאו אותם
אל תאבדו פרופורציות, תנסו לייצב את עצמכם
אל תתביישו להגיד לאדם שאתם אוהבים אותו, מנסיון זו ההרגשה הכי מדהימה בעולם
לשמוע את זה
אל תעצרו את עצמכם. תהיו אתם עצמכם בכל זמן נתון שיש לכם..
ואל תשכחו אותי, כי לא אשכח אותכם!
תשמרו על עצמכם, אני אוהב אותכם הכי...
מוקדש באהבה לכל החברים...
ובכלל לכל מי שאי פעם יקרא את זה".
המכתב הזה נכתב מילד שהודיעו לו שהוא חולה במחלה סופנית ולא יזכה עוד להוות
חלק בעולמנו.
המשאלה האחרונה של הילד הייתה שיקראו ויפנימו את מה שאמר כצוואה וכמורשת
אחרונה ממנו. כך כתב:
"אני די נרגש שאני כותב את המילים האלו, אני יודע שהם יהיו זכרון אחרון ממני
בעולם הזה.
העולם הלא צודק או הכן צודק הזה... אתם תחליטו.
מלאו לי 16 לאחרונה, אני עוד ילד, תינוק בעולם הזה...
הספקתי להתאהב, הספקתי לשנוא, הספקתי להכשל ולעומת זאת גם להביא 100 הביתה
שנתלה בגאווה על המקרר במטבח.
הספקתי להגיד לילדה שאני אוהב אותה, הספקתי להגיד לאמא ואבא תודה על התמיכה
גם ברגעים הקשים (וכן, יש הרבה מדי,).
הספקתי לקנות את הג'ינס ב500 שקל, בשביל מה עבדתי כל החופש?
הספקתי...
לאכול את הארוחה הכי טעימה בעולם,
הספקתי לעזור לזקנה לעבור את הכביש,
הספקתי ללכת להופעה של הלהקה שאני הכי אוהב, גם אם זה דרש ממני נסיעה לצפון
ביום גשום..
הספקתי להרביץ לילד מהשכונה שתמיד היה מציק לחבר שלי,
הספקתי לקחת מקום ראשון בתחרות,
הספקתי לרוץ ערום בים עם חברים למרות שזה היה כבר דצמבר,
הספקתי להשאר לילה אחד ולהסתכל על הירח, לדמיין שהיו אנשים שנגעו בו והיו
עליו
הספקתי לנסות פעם אחת איך זה לגשת למבחן בלי להתכונן בכלל,
הספקתי לשבת, ולכתוב לכם את זה..
כל הדברים שכתבתי לכם הספקתי לעשות מהיום שהודיעו לי שסופי קרב...
עד אז לא היה לי אומץ...
עד אז מנעתי מעצמי להנות מהדברים הקטנים של החיים
עד אז לא הבנתי מה הם חיים
ודווקא בצורה אירונית שכזאת שהודיעו לי שהרבה כבר לא נשאר לי אז התחלתי לחיות.
אני לא רוצה לבוא ולהגיד לכם: " תהנו מכל רגע", כי זה אבסורד ואני יודע שזה
בלתי אפשרי.
אני לא רוצה לבוא ולהכנס לראש של כל אחד ואחת מכם שקוראים את זה ולדרוש ממכם
לרחם עלי ולהגיד: 'כמה העולם ככה או אחר'
אני רק רוצה שתדעו ותזכרו דבר אחד:
החיים האלה כמה שהם לא הוגנים
כי,
הילדה שאני אוהב מאוהבת באחר
והג'ינס ב500 שקל בכלל לא מתאים לי
ושאמרתי לאמא ואבא תודה הם ראו בכלל את החדשות של ערב חדש
ושאכלתי את הארוחה מיד אח"כ כאבה לי הבטן
וה100 שקיבלתי היה במקצוע הכי לא חשוב
והנכשל כמובן במתמטיקה
וההופעה שהלכתי... הייתה עם הפסקת חשמל באמצע השיר הכי טוב
המכות שהבאתי לילד מהשכונה סיבכו אותי בתיק במשטרה
התחרות שלקחתי בה מקום 1 אפילו לא שודרה בטלויזיה...
אכל כל זה לא משנה!
כי אני יודע שעשיתי מה שרציתי לעשות!
וזה מילא אותי בהרגשה הכי טובה
ההרגשה האחרונה שזכיתי להרגיש בחיים האלה.
אל תשמרו דברים בלב, תוציאו אותם
אל תאבדו פרופורציות, תנסו לייצב את עצמכם
אל תתביישו להגיד לאדם שאתם אוהבים אותו, מנסיון זו ההרגשה הכי מדהימה בעולם
לשמוע את זה
אל תעצרו את עצמכם. תהיו אתם עצמכם בכל זמן נתון שיש לכם..
ואל תשכחו אותי, כי לא אשכח אותכם!
תשמרו על עצמכם, אני אוהב אותכם הכי...
מוקדש באהבה לכל החברים...
ובכלל לכל מי שאי פעם יקרא את זה".
