מכתב לגוזלית שעוד לא נולדה

את לא מכירה אותי עדין
אולי שמעת את הקול שלי
אולי הרגשת שאני שמחה
אולי שמעת את אבא שלך שר
ואולי לא ....
כבר כמה חודשים שאת גדלה בתוכי
מפתחת איברים ומגיבה למתוקים
האמת היא שראיתי אותך הרבה פעמים
אני חולמת עלייך כמעט בכל לילה
איך תיראי , באיזה צבע יהיו העיניים שלך
מה תאהבי לעשות ומתי תתחילי לדבר
ובינתיים את בבטן שלי – זזה מצד לצד
אני מדברת אלייך הרבה – כמו שממליצים
יש לי דוקטורט – קראתי את כל הספרים
כולם אומרים לי שזה יגיע ממש מהר
אבל אני רק רוצה להרגיש שהזמן עובר
שתצאי ותנשמי את הנשימה הראשונה
שהאחות תעטוף אותך בשמיכה קטנה
ואז תניחי עלי את הראש ותדעי
שלא לשווא עברת את המסע המפורך
כי אנחנו רק רוצים להיות כבר ההורים
של הפלא המושלם הזה – ההורים שלך
ובינתיים את עדיין בבטן שלי – חם לך ונעים
ואנחנו כאן מחכים לך וסופרים את הימים
איך תדעי לזהות אותנו כשתצאי לחיים ?
אל תדאגי – יהיו לך חושים מחודדים
את הקולות והריחות מהרחם את אמורה להכיר
ואם תשכחי – אנחנו כאן לאהוב ולהזכיר

בקרוב – אמא ואבא

נ.ב
את יכולה לבעוט חזק ... אני מרשה