היכן הוא ביתי
עברתי ברחובות , בדרכי הביתה.
פוסעת בין השבילים , בין עצי האיקליפטוס היפים.
מתבוננת סביב ומחפשת...
היכן הוא ביתי?
האם זה הגבוה בצבע ורוד עם שער ברזל חזק?!
האם זה הקטן בצבע לבן עם פרחים בשביל המוביל את הדלת?!
האם זה הארוך בעל מפלס אחד עם כלב גדול בחצר?!
היכן הוא ביתי?
שאלתי את עצמי.
אינני מוצאת.
אולי התבלבלתי?!
אולי לשביל אחר נכנסתי?!
יכול להיות שכולם כל כך דומים האחד לשני?!
או שמא שכחתי היכן הוא ביתי?
צחוק ילדים נשמע מרחוק.
רעש מתוק, מוכר וקרוב.
התחלתי לפסוע לעבר הקולות,
מאיצה צעדיי ברגליים קלות,
עוד רגע ואני שם -
והנה, לפניי, ילדיי היקרים.
משחקים בחצר,
צוחקים ונהנים.
"הי, אמא, איפה את?"
אני כאן.
אני בבית.
בבית שלי.
