איחולים בראי ההסטוריה

בשלוחות הדרומיות של הר קירח, הוקמה עיר קטנה, ליד נקבת מים צרה.
בחלוף השנים נבנה על ההר מקדש, והעיר גדלה ושימשה כבירה.
הזמן חלף והעיר ידעה שגשוג כבירתה של ממלכת ישראל ויהודה
אך נחרבה בידי כוחות מזרחיים מבבל העתיקה.

חלפו שבעה עשורים, וקמה העיר שנית בעזרת עזרא ונחמיה,
גדלה והתרחבה והייתה חזרה לממלכת יהודה, בראשה שושלת החשמונאים הידועה.
הגיע הורדוס הלא כל כך נורא, אשר בנה את הארץ לאורכה ולרוחבה,
את הר הבית על ראש הר המוריה ,
את מצדה במדבר יהודה.

לאחר שלקחו הרומאים את הפיקוד,
לאחר שאדם בשם ישו נשא דרשות בבקעת כנרות,
הוחרבה בשנית הממלכה והמקדש על ראשו
ההר כבר לא היה כפי שהיה.
שנים עברו, והארץ נשארה כמעט שוממה, לעיתים זיק של קידמה
אך לרוב מראה של מסכנה.

הרומאים הלכו לאחר מספר שנים,
ובאו הביזנטים הנוצריים,
קצת אחרי מוחמד, הגיעו גם ערבים,
לביקור של כמה מאות של שנים,
תקופות חולפות של צלבנים אשר נראו עוברים פה במסעי צלב ממוסחרים,

ואחרי תקופה קצרה של כיבוש מצרי,
באה תקופה ארוכה של הטורקים, שהסתיימה בכיבוש אנגלי.

וכבר נספרו להן כמעט 2000 שנה מאז מרד בר-כוכבא,
וכמעט שום דבר לא השתנה, רק שנמאס לנו, לאחר גלות כה ארוכה
ושבנו להקים לנו את הממלכה.

החלטנו לעשות "עלייה", להגיע ארצה להפריח את השממה.
הקמנו מדינה, וקראנו לה בשם שכבר היה.
יצאנו למלחמות רבות,
העלנו ארצה יהודים מהתפוצות,
בנינו קיבוצים ומגוון של ישובים,
שתלנו עצים, זרענו זרעים,
הפכנו מדבר צחיח לשדה פורח.
למדנו לחיות את הארץ, להכיר את שביליה, להינות מנופיה.
לגלות תחת כל אבן וסלע את התקופות שהיו ואינם עוד.
אך מכל זאת לא ידענו להשכיל, איך עם תושבי הארץ הותיקים
עלינו לחיות את החיים.

ואת ירושלים...
על אותו הר המוריה
ירושלים של ברזל,
של עופרת ושל שכול
הלא לחומותיה, לא קראנו דרור?

ואחרי שנים כה רבות, שנים לא קלות,
של הצלחות ולא מעט אכזבות,
נמשיך לשאת עיניים קדימה בתקווה
כי כך עשינו למעלה מ2000- שנה.
נמשיך לקוות שבין החומות
ישכון לבסוף השלום ולא נדע עוד יגון.



רקעים ותמונות בנושא "יום העצמאות"


נושאים נפוצים

כל הזכויות שמורות לאתר הברכות הישראלי © brachot.net