משמר המפרש

על הבוקר, יום אתמול, עוד קוּרים לי בעיניים
מבול דיווח על תסבוכת ועל מים טריטוריאליים
ידי האחת שלחתי לעבר מברשת השיניים
ואת רעותה לאתר את השלט-רחוק בינתיים

בכל ערוץ, דובר לחוץ, יוצק שמן למדורה
לכל אפיק, גויס מפיק וכותב מהיר שורה,
וסוללה בלתי נגמרת של 'מומחים' לשעבר
ולכל אחד שלוש דעות, וכולם יודעי דבר

היה צריך, או לא היה, ומוטב היה אילו...
לחבל, לחסום, להתעלם, לצעוק "הצילו"
אף השר, הרמטכ"ל ומפקד הים, ישבו חמורי מבט
וירו בליל מילים אל העולם, על נפלאות אותו משט

ואז, לאט לאט הן הגיעו, תמונות הדור השלישי
ובהן דואט מזוויע של לוחם ולינץ' אישי
איך לעזאזל, כל אחד מהבנים, על סף סיפון, הוכה כהוגן
על ידי פעילי שלום וצדק, שבאלות ברזל הטילו עוגן

שליחים של רצון טוב וסיוע הומניטארי
בשם השלום, שלחו היישר אגרוף ברברי
ומנגד, אומות עולם, חובבות ציון בלי כל קשר
מיהרו לרקוד על דם ולשלוף טפרים של נשר

כעת, מִשֶׁבַּיָם, לא רק המפרש 'מתוח' ...
ו'הטורקי הקטן', שחור מאי פעם, חזק ורתוח ...
האמפתיה המאולצת, הרחק הרחק מכאן הפליגה
וישראל, כמה מפתיע, שוב פעם יורדת ליגה

את הדיל למרמריס, אנטליה או איסטנבול
נאלץ לדחות או להמיר, עד שוך מי המבול
כי למיטה כזו חולה, לא מכניסים ראש צלול
גם אם שרועה שם עלמת חן מקומית, שמבטיחה "הכל כלול" (...)