ברכה לסיום קורס קצינים לקצינה הקרבית

בחורה מתבגרת
עדין לא מספיק מבוגרת,
נוסעת לבדה,
יודעת מה היא רוצה מעצמה.
עם תרמיל ונשק בצד
לא דופקת חשבון לאף אחד.

עולה על אוטובוס קטן,
מביטה אל הדרך הארוכה,
הדרך הברוכה,
מתבוננת באנשים
ובכל הנוף שמסביב
מוצפת מחשבות
הרבה געגועים ואהבות
לכל מי שנותר
לכל מי שנשאר.

ובתוך כל החלומות
ישנה גם מציאות משונה
זה לא קל להגיע לפסגה השונה,
אי שם ממרחקים
בתוך כל הריתוקים
מצפה לימים טובים.

במוצב היא מוצבת
משתדלת לא להיות נעצבת
מנסה לחשוב על דברים משמחים:
על החבר שמשתדל לגשר על כל הפערים
להיפגש כל יציאה, לגנוב עוד כמה רגעים,
על החברות שמעודדות
ומחזיקות לה אצבעות,
על המשפחה והידידים,
מנסה להתנחם בזיכרונות וגעגועים.

עובדת קשה גם בלילות
לא חיה באשליות
רק חלום אחד בראשה
גם אם הדרך ארוכה ומתישה:
להגיע אל הצמרת
ולהיות קצינה קרבית לתפארת.

והנה היום מגיע, היום המיוחד
היום המיוחל שיש כמוהו אחד,
את תקבלי את סיכת הקצונה
ואנו נריע עבורך בתרועה.

בתוך כל מחיאות הכפיים
נישאך עד לשמים
ענדי בגאווה את סיכת החרב ועלי הזית,
שמרי על החיילים, על הבסיס ועל הבית.