לכן מטפלות יקרות שלי
הייתי כאן
לא מעט זמן.
הגעתי!
זחלתי, נעמדתי, מעדתי, לבסוף הלכתי!
בכיתי, צחקתי ואולי, אולי גם צעקתי.
קשקשתי, מלמלתי, התאמצתי, הגיתי, ו..הצלחתי - דיברתי!
מבקבוק שתיתי, דייסת- פירות, ירקות, ועוד אכלתי,
ואז לעיקר הגעתי - ובעצמי בכפית אחזתי והכל אכלתי.
שרתי,
רקדתי.
סיפורים שמעתי,
ואפילו, כאן גם ישנתי.
עם בובות,
עם חברות
תמיד שחקתי
ואהבתי.
וגם אם אתם ואני זוכרים רק בערך
מה בדיוק היה ואיך,
בכל מה שהייתי, שחוויתי, שעשיתי,
תמיד איתי הייתן
ובכל צעד, אותי ליויתן,
והיה לי אתכן טבעי וטוב
ואפילו חשבתי, שאיתי לגן, אתן עולות בקרוב...
אז אני כל כך רוצה להגיד לכן
תודה!
על כל יום ויום!
על הכל!
ועל שהייתם,
בחום באהבה, באכפתיות גדולה.
והאמנתם,
שהכל אני יכולה – כמו גדולה.
לכולכן תודה גדולה על שהייתן חלק מנוף ילדותי הראשון.
