חד גדיא

פיוט זה מספר לנו שהחתול טרפו לגדי שקנה אבא בתרי זוזי, הרי שמעשה רע עשה החתול וראוי היה לעונש. אם כן יפה עשה הכלב שנשכו, ואם כן לא יפה עשה המקל שהכהו, ויפה עשתה האש ששרפה את המקל. אם כן המים עשו שלא כהוגן שכיבו את האש, ויפה עשה השור ששתה את המים. אם כן לא יפה עשה השוחט ששחטו לשור. וצדק מלאך המוות ששחט לשוחט, ולבסוף בא הקדוש ברוך הוא ושוחט למלאך המוות. והרי מלאך המוות צדק, נמצא שהקב"ה לא צדק במעשהו ודבר זה אי אפשר לאמרו, שמקרא מלא הוא בתהלים, צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו.

אלא התירוץ כך הוא: ודאי שהחתול מעשה רע עשה שאכל את הגדי. אבל גדי וחתול שמתדיינים זה עם זה יכולים אנו לומר אפשר שהיו גומרים את דינם בינם לבין עצמם והיו עושים שלום, ואתה הכלב מה עסקך כאן שהכנסת את ראשך ביניהם ועשית דין. נמצא ששווה הכלב את המקל, ויפה עשה המקל שהכהו. אם כן לא יפה עשתה האש ששרפה את המקל, והמים צדקו שכיבו את האש, ושלא כהוגן עשה השור ששתה את המים, ויפה עשה השוחט ששחט לשור, וממילא חטא מלאך המוות ששחט לשוחט. ולפיכך לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע, הוא מלאך המוות הוא השטן, ושוחטו. הרי צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו.


מתוך "חד גדיא", בתוך "תכריך של סיפורים" לש"י עגנון