במצעד החיים - מכתב מאם לקראת הנסיעה לפולין

כשרוצים לראות את הזריחה-
נוסעים למצדה,
כשרוצים לחזות בשקיעה-
יושבים בין ערביים על חוף הים...
אך מה עושים
כשכל-כך רוצים
לראות תחייתה של אומה?
מביטים אל עברה.

ואת ילדה שלי,
נוסעת את תהומות העבר,
אל אחד הכאבים הגדולים
אשר עדיין צורבים בנשמה...

המראות שתראי, ילדה שלי,
אינם זריחה או שקיעה,
הם מראות קשים
של כאב ושנאה.
הלב ייחמץ על קהילות שאבדו,
העין תדמע על חיים שנגדעו.

הביטי באלה המראות ילדה שלי,
ודעי-
בכוחנו הדבר,
בעוצמתנו טמון הסוד,
לא עוד!
זכרי זאת, על-מנת
להעביר זאת לאחרים,
הפנימי הכל
כדי שבסוף יום תוכלי
את ראשך בגאון להרים...
ילדה שלי,
היי גאה בעצמך,
כשם שאנו גאים בך,
על היותך שותפה במצעד החשוב הזה,
וזכרי,
לעולם יהיה זה מצעד החיים...