ממורה - למחנכת

זה סיפור מיוחד - על אנשים מיוחדים ביחסים בין בני אדם.
כמה מילה או תגובה שלא במקום יכולה להרוס, ואילו קצת תשומת לב ורגישות יכולים לשנות את חייו של אדם.

אספר לך סיפור, על המתנה היפה ביותר שאפשר לתת.

ביום הראשון, בשנת הלימודים החמישית, בכיתה אחת, בבית ספר אחד, נכנסה המורה, גברת טומפקינס, לכיתה, ומבלי משים, בברכה את תלמידיה, אמרה להם דבר שקר נורא.

"שלום תלמידים, ברוכים תהיו בכתה, דעו לכם כי אתם כולכם ילדי, ואת כולכם אני אוהבת במידה שווה".
אך היה זה שקר, כי בשורה הראשונה, בספסל ממול, ישב לו ילד שונה מכולם.
בגדיו לא היו כה נקיים, וגם קצת מקומטים, ונעליו מרופטות במקצת, מבטו היה תמיד נודד למקום אחר, בוודאי לא אליה ואת הילד הזה, היא מיד לא כל-כך אהבה.

כאשר ביומן הסתכלה, ואת שמות כל התלמידים קראה והטעימה את שמם בהגייה נכונה, את טדי ארקוויסט, זה שמו, מלמלה בחופזה, כי אותו לא כל-כך אהבה...

כמה שמחה המורה, כשבדקה את עבודות הילדים, מהחופשה הגדולה וסימנה בעט כחול, או ירוק, הערות כמו: "כמה טוב", או, "כמה נפלא", אך דבר לא נתן לה את הריגוש ואת הרגשת העוצמה של "להיות מורה" כמו לכתוב בעט אדום במחברת של טדי: "לא כך זה היה", או, "אין זה נכון", ובסוף לכתוב בגדול את האות נון, שמשמעה "נכשל'.

מאז, בכל יום שלימדה בכיתה, את כולם היא שיתפה, למעט את טדי.

יום אחד, כאשר הייתה המורה, גברת טומפקינס, צריכה לכתוב גיליונות הערכה, ולרשום המלצות להמשך השנה, לקחה את הגיליונות של כל הילדים, משנים עברו לעיון.
את הגיליון של טדי, היא שמה בסוף, כי אמרה בליבה שזה לא יכול להיות מעניין, ומה כבר אפשר לחדש לה על הילד הזה שתקוע לה בין העיניים בשורה הראשונה, בספסל בדיוק ממול, הרי היא יודעת בדיוק שהילד הזה ייכשל.

כך היא עוברת על גיליונות כל התלמידים, ומהנהנת בראשה להסכמה, שאכן האבחנות בעבר, נעשו כהלכה ולבסוף הגיעה לגיליון של טדי ארקוויסט, והחלה לקרוא.

המורה בשנה הראשונה, כך כתבה:
"טדי הוא ילד מבריק וחכם, חבר של כולם, יודע כמעט כל דבר בעולם, ערני, מתעניין, ושואל שאלות, משתתף בכתה בכל נושא ושיחה. הישגיו בלימודים, הם מעבר למצופה, וציוניו לעילא ולעילא - הוא חלומה של כל מורה."

הנידה גברת טומפקינס בראשה בפליאה, והמשיכה.

המורה בשנה השנייה כך רשמה:
"טדי הוא ילד נבון. הוא מבין היטב את החומר הנלמד בכתה. הוא מוטרד ממחלתה של אימו, ומידי פעם כאילו ישנו אך איננו, אך עם זאת, הוא משתדל שלא להחמיץ לימודים. הישגיו בלימודים טובים מאד וציוניו משביעים רצון.'

שוב הנידה, המורה, גברת טומפקינס, בראשה, והמשיכה בקריאה.

המורה בשנה השלישית, כתבה בגיליון ההערכה כך:
'טדי, מאד חולמני בכיתה. מותה של אימו, היה לו חוויה קשה ביותר, והוא טרם הצליח להתאושש ממנה, אך עם זאת, הוא משתדל ללמוד כמיטב יכולתו. חבל שאין זה מספיק. הוא לא משתתף בשיעורים, ואינו יוצר קשר עם חברים. הישגיו בלימודים די דלים, וציוניו לא כל כך טובים."

הפעם, לא הנידה המורה גברת טומפקינס, בראשה, ומבלי להניד עפעף מייד נטלה את הגיליון הבא, וקראה.

המורה, בשנה הרביעית, כתבה כי:
"טדי הוא ילד מוזר, הוא יושב בכיתה ובעצם, מלבד לתפוס מקום שם, הוא אינו עושה דבר. מחברותיו מקושקשות למדי, ילקוטו אף פעם אינו מסודר. את שיעוריו הוא כמעט לא מכין, ולפי אבחנתה, אין לו חברים. הישגיו בלימודים דלים, וציוניו נמוכים. ספק אם יוכל לקבל את תעודת הגמר בתום הלימודים."

הבינה עתה, המורה גברת טומפקינס שבעצם היא טעתה והחליטה שמאותו היום ואילך, אין היא רוצה עוד ללמד. רוצה היא רק לחנך, להדריך ולהקנות ערכים.

מאותו היום, בכל יום בכיתה, ניגשה אל טדי הביטה במחברתו, העירה לו בשקט ותיקנה את שגיאותיו, ואם היה צריך, גם ביקשה ממנו להשאר איתה מעט, להסביר לו שוב, עוד פעם אחת.
לקראת תום שנת הלימודים, כנהוג בבתי ספר רבים, הביאו הילדים מתנות למורים.
וכולם הביאו מתנות עטופות במיטב העטיפות, וסרטים מתנפנפים ומסתלסלים,
כדי להדגיש את המתנה שלהם. כולם חוץ מטדי. וכולם צחקו לו, כשהגיש את השי שלו, עטוף בנייר אריזה מקומט, שהביא מהמכולת.

המורה, היסתה את כולם. "מה קרה לכם, השתגעתם?, הרי המתנה הזו היא הטובה בעולם" (ועדיין אינה יודעת את תוכנה). ודממה בכתה.
והמורה גברת טומפקינס, פותחת, מכל המתנות, דווקא את זו של טדי, ומוציאה משם צמיד ישן, מעוטר באבנים ירוקות מזויפות, וחלקן אף חסרות, ובקבוק של בושם שחצי ממנו חסר. היא קוראת לטדי, ומבקשת ממנו שיענוד על ידה את הצמיד, ומתיזה על צווארה,
מעט מהבושם.

בצהרים, כשחזרה אל ביתה, על גרם המדרגות, מחוץ לדלת, הופתעה לראות את טדי, מחכה לה. כששאלה אותו, מה הוא עושה פה, אמר לה: "רציתי רק להודות לך על שהזכרת לי את אימי כשענדת את הצמיד שלה ולרגע קט אף הרחת כמוה".

חייכה המורה גברת טומפקינס, ליטפה את ראשו של טדי, הודתה לו על התשורה הנאה, ושלחה אותו הביתה.
סוף השנה הגיע, טדי די הצליח להתקדם, ובעצם, הוא נקרא לבמה לקבלת תעודה מיוחדת, כי סיים הוא שלישי, מכל השכבה.

אחרי מספר ימים, קיבלה המורה גברת טומפקינס, מכתב ובו כתוב: "תודה על כל העזרה שעזרת לי. היית לי מורה נפלאה."
על החתום: טדי ארקוויסט


אחרי שלש שנים, בסוף הלימודים בבית הספר, טדי קיבל תעודת הוקרה והצטיינות יתרה על הישגיו המרשימים בתקופת הלימודים.

המורה גברת טומפקינס, קיבלה עוד מכתב, ובו נאמר:
"תודה לך מורתי על התמיכה והעידוד שנתת לי".
על החתום: טדי ארקוויסט.

אחרי ארבע שנים נוספות, שוב קיבלה המורה גברת טומפקינס מכתב ובו הוא מספר לה על לימודיו בתיכון, וכיצד הצליח שוב לסיים ראשון, ושוב כתב לה:
"לא הייתה לי עדיין מורה כמוך."
על החתום היה טדי ארקוויסט.

חלפו עוד ארבע שנים נוספות, ועוד מכתב הגיע, והפעם מהקולג' ופעם נוספת למדה המורה כי טדי כרגיל הצטיין, וזכה במלגת לימודים, ושוב הוסיף כי מורה כמוה, לא הייתה לו.

ועוד ארבע שנים, עברו. המכתב שהגיע היה במעטפה מהאוניברסיטה,
ובו נכתב:
"מורים רבים למדוני עם השנים, הביאוני להישגי הנאים. גם אם הפעם, התחרות הייתה קשה כי היו כאן הרבה תלמידים מצטיינים, ולא נורא אם הפעם סיימתי רק שני, אך רוצה אני להגיד לך זאת, כי מורה כמוך לא הייתה לי עוד, וכנראה שגם לא תוכל כמוך להיות.

תודה לך מורתי על האמון שנתת בי, ועל המאמצים שהשקעת בי, והראית לי את הדרך להצליח.

והחתימה הפעם הייתה ארוכה מתמיד, כתוב בה:
דוקטור תיאודור ארקוויסט.

מחתה המורה גברת טומפקינס דמעה, והפעם כתבה לו תשובה:
" לא, לא, לא, יקירי, התודה היא לך, על הזכות שנתת לי להיות מורתך, שפקחת את עיני והראית לי כי עם מעט אהבה, וקצת השקעה, התמורה היא גדולה, וניתן לשנות את נפש האדם,
ואתה הוא זה ששינית את נפשי, והפכת אותי מלהיות סתם מורה, למחנכת.



רקעים ותמונות בנושא "מוסר השכל"


נושאים נפוצים

כל הזכויות שמורות לאתר הברכות הישראלי © brachot.net