תוכנית הבראה אישית וציבורית
א. אחריות: השלב הראשון במסלול ההבראה – אישי וציבורי – הוא לקיחת אחריות. הגוף הוא שלי, ועלי לשמור עליו. זה בניגוד לגישה האומרת שאני עושה מה שאני רוצה, וכשהגוף מתקלקל אני הולך לרופא כדי שיתקן לי אותו. אחריות אומרת שיש בי את הרצון והיכולת לפעול, ואחריות כוללת גם את המעשה. כאשר אני לוקח אחריות על הגוף שלי, אני מפתח בי את מידת האחריות, והיא מתפשטת גם למישורים רחבים יותר – כמו אחריות משפחתית, קהילתית, ציבורית. אחריות ביחס לאומה. אחריות ביחס לאנושות. אחריות ביחס ליקום. אחריות ביחס להויה.
ב. לאחר שלב האחריות מגיע שלב ההקשבה: עכשיו שאני יודע שאני אחראי על המצב שלי, אני יכול להתחיל להקשיב לגוף שלי. מה הוא רוצה. מה הוא צריך. מה גורם לו להרגיש טוב. מה גורם לו שלא להרגיש טוב. כמה זבל ורעל אני מכניס לתוכו, וכמה עונג אני מכניס לתוכו. עד כמה המערכות שלי שמחות. יתכן וכדי לגלות מה מתאים לי אישית אני אצטרך לנסות כל מיני דברים. מסלול החיפוש הזה הוא מענג ביותר. חפש את המטמון... כאשר אני מקשיב אני יודע באיזה כיוון אני צריך ללכת. יש לי מצפן. אני לא יורה סתם לכל כיוון. כאשר אני מגיע לשלב ההקשבה לגוף, זה מפתח בי יכולת הקשבה גם לסובב אותי. יכולת הקשבה לאשתי. יכולת הקשבה לילדיי. יכולת הקשבה להוריי. יכולת הקשבה לשכניי. יכולת הקשבה לעובדים איתי. יכולת הקשבה לצורכי העם. יכולת הקשבה לצורכי האנושות. יכולת הקשבה להויה כולה.
ג. לאחר שלב ההקשבה מגיע שלב האהבה. כאשר אני מקשיב לגוף שלי ונותן לו מה שהוא רוצה ומה שהוא צריך – אני אוהב אותו. אני מעניק לו. והוא יחזיר לי אהבה. אני ארגיש טוב. אני אהיה בריא. הגוף שלי ילך ויתחזק, וידע להתגונן לבדו נגד כל המזיקים הסובבים אותו. אהבה היא אנרגיה מחייה שניתן להעניק. כמו שנאמר: "ואהבת לרעך כמוך". לא נאמר "את רעך". אלא "לרעך". זוהי אנרגיה שניתן להעביר, והיא מחייה – כמו שאור השמש מחייה את הצמחים. אדם ללא אהבה – קמל מהר. כאשר אלמד לאהוב את גופי, ואת נפשי כחלק מגופי, כאשר מערכת היחסים ביני לבין גופי היא של אהבה, אני אדע גם להעניק אהבה לסובב אותי. לאשתי. לילדיי. להוריי. לשכניי. לאומה. לאנושות. להויה.
ד. ומכאן מגיעים לשמחה. שמחה היא הרמוניה. הכל מתאים. הכל מסונכרן. שמחה – היא המצווה הגדולה. מנגינת החיים שופעת, והכל טוב. השמחה שלי תלויה בי, ורק בי. התהליך שאני עובר עד עכשיו – מוביל אותי לשמחה. המחשבה שהשמחה שלי תלויה במישהו אחר היא מחשבה הרת אסון. השמחה שלי תלויה בהחלטה שלי. זהו אוצר שאף אחד לא יכול לקחת ממני. אם רק אני רוצה. אם אני שמח אז טוב לי. טוב לי עם עצמי. טוב לי עם אשתי. טוב לי עם ילדיי. טוב לי עם הוריי. טוב לי עם שכניי. טוב לי עם האומה. טוב לי עם האנושות. טוב לי עם ההויה. טוב לי, ואני רוצה להמשיך לשפר. לשפר על ידי לקיחת אחריות נוספת, על ידי הקשבה נוספת. על ידי אהבה נוספת. ואז נגיע לשמחה יותר שלימה.
ב. לאחר שלב האחריות מגיע שלב ההקשבה: עכשיו שאני יודע שאני אחראי על המצב שלי, אני יכול להתחיל להקשיב לגוף שלי. מה הוא רוצה. מה הוא צריך. מה גורם לו להרגיש טוב. מה גורם לו שלא להרגיש טוב. כמה זבל ורעל אני מכניס לתוכו, וכמה עונג אני מכניס לתוכו. עד כמה המערכות שלי שמחות. יתכן וכדי לגלות מה מתאים לי אישית אני אצטרך לנסות כל מיני דברים. מסלול החיפוש הזה הוא מענג ביותר. חפש את המטמון... כאשר אני מקשיב אני יודע באיזה כיוון אני צריך ללכת. יש לי מצפן. אני לא יורה סתם לכל כיוון. כאשר אני מגיע לשלב ההקשבה לגוף, זה מפתח בי יכולת הקשבה גם לסובב אותי. יכולת הקשבה לאשתי. יכולת הקשבה לילדיי. יכולת הקשבה להוריי. יכולת הקשבה לשכניי. יכולת הקשבה לעובדים איתי. יכולת הקשבה לצורכי העם. יכולת הקשבה לצורכי האנושות. יכולת הקשבה להויה כולה.
ג. לאחר שלב ההקשבה מגיע שלב האהבה. כאשר אני מקשיב לגוף שלי ונותן לו מה שהוא רוצה ומה שהוא צריך – אני אוהב אותו. אני מעניק לו. והוא יחזיר לי אהבה. אני ארגיש טוב. אני אהיה בריא. הגוף שלי ילך ויתחזק, וידע להתגונן לבדו נגד כל המזיקים הסובבים אותו. אהבה היא אנרגיה מחייה שניתן להעניק. כמו שנאמר: "ואהבת לרעך כמוך". לא נאמר "את רעך". אלא "לרעך". זוהי אנרגיה שניתן להעביר, והיא מחייה – כמו שאור השמש מחייה את הצמחים. אדם ללא אהבה – קמל מהר. כאשר אלמד לאהוב את גופי, ואת נפשי כחלק מגופי, כאשר מערכת היחסים ביני לבין גופי היא של אהבה, אני אדע גם להעניק אהבה לסובב אותי. לאשתי. לילדיי. להוריי. לשכניי. לאומה. לאנושות. להויה.
ד. ומכאן מגיעים לשמחה. שמחה היא הרמוניה. הכל מתאים. הכל מסונכרן. שמחה – היא המצווה הגדולה. מנגינת החיים שופעת, והכל טוב. השמחה שלי תלויה בי, ורק בי. התהליך שאני עובר עד עכשיו – מוביל אותי לשמחה. המחשבה שהשמחה שלי תלויה במישהו אחר היא מחשבה הרת אסון. השמחה שלי תלויה בהחלטה שלי. זהו אוצר שאף אחד לא יכול לקחת ממני. אם רק אני רוצה. אם אני שמח אז טוב לי. טוב לי עם עצמי. טוב לי עם אשתי. טוב לי עם ילדיי. טוב לי עם הוריי. טוב לי עם שכניי. טוב לי עם האומה. טוב לי עם האנושות. טוב לי עם ההויה. טוב לי, ואני רוצה להמשיך לשפר. לשפר על ידי לקיחת אחריות נוספת, על ידי הקשבה נוספת. על ידי אהבה נוספת. ואז נגיע לשמחה יותר שלימה.
