לעולם אל תאחרו

עם סיום עשרים וחמש שנות כהונתו של האב פסקואל ככומר בקהילה נערכה
לכבודו מסיבת פרידה. פוליטיקאי אחד, חבר בקהילה, הוזמן לשאת נאום קצר.
מאחר שהפוליטיקאי איחר, הכומר החליט לומר כמה מילים בעצמו כדי למלא את
הזמן .

הוא עלה במה והחל לדבר:
"הרושם הראשון שלי מהקהילה נוצר מהוידוי הראשון ששמעתי כאן.
חשבתי שהארכיבישוף שלח אותי למקום נוראי. האדם הראשון שהתוודה לפני סיפר שהוא
גנב טלביזיה, שגנב כסף מהוריו, שגנב גם במקום עבודתו, שהיו לו הרפתקאות
מיניות עם אשת הבוס שלו. לפעמים גם עסק בסחר בסמים. ולבסוף, הוא התוודה
שהדביק במחלת מין את אחותו. נותרתי המום ונחרד.

אך בחלוף הזמן הכרתי אנשים נוספים וראיתי שלא כולם היו כאלה. ראיתי קהילה מלאה
באנשים אחראיים ובעלי ערכים. וכך חייתי את עשרים וחמש השנים הנהדרות ביותר
בקריירה שלי ככומר".

בדיוק ברגע זה הגיע הפוליטיקאי, זה שהיה אמור לדבר. הוא התנצל כמובן על האיחור
שלו, והחל לדבר :

" לעולם לא אשכח את היום בו הגיע הכומר לקהילתנו. למעשה, היה לי הכבוד להיות
הראשון שהתוודה באוזניו ..."

---