עבודת צוות

הכי חשוב זו עבודת צוות.

נכון, לכל אחד יש את הקצב שלו. אני למשל קצת איטי.

הבוקר אשתי סירקה את הגדולה ביד אחת,
הכינה ארוחות בוקר ושני כריכים לבית הספר ביד השנייה,
ערבבה את החלב לתינוק (כנראה בעזרת הסנטר),
ענתה לאיזה שאלה לגבי שיעורי בית,
והזכירה לבן הגדול לצחצח שיניים.

בינתיים אני הרתחתי מים לקפה.

אחר כך אשתי הכינה קפה עם המים שהרתחתי,
אספה את השיער של הגדולה לקוקייה ביד אחת
(איך בכלל היא מצליחה לעשות קוקייה ביד אחת?),
שמה את החלב בקערת מים קרים כדי שיתקרר קצת,
סידרה את הפרוסות בילקוטים והוסיפה בקבוקי מים (עם הכתף?).

בו בזמן אני הוצאתי את הקטן מהמיטה.

אשתי החליפה לו טיטול,
שלחה את אחיו להחליף בגדים (הוא בוחר בגדים כמו אבא שלו),
בדקה שכל מה שנדרש למערכת נמצא בשני הילקוטים,
הפעילה את המדיח,
העבירה את הבגדים ממכונת הכביסה למייבש,
והכניסה בגדים למחזור נוסף של כביסה.

אני בזמן הזה הספקתי ללחוץ על כפתור ההפעלה של המייבש.

האמת היא שהתכוונתי ללחוץ גם על כפתור ההפעלה של המדיח,
אבל בזמן שעשיתי את המסע בן-שני הצעדים מהמייבש למדיח,
ראיתי איך אשתי בתנופה אחת מכניסה מלח למדיח,
סוגרת אותו ומפעילה אותו
כשביד השנייה היא מאכילה את התינוק מהבקבוק.

שאלתי הבוקר במשרד.

מסתבר דווקא שלהרבה גברים יש נשים מהירות נורא.
מנחם אומר, שהדבר הכי חשוב שהגבר צריך לדעת בבוקר,
זה לא להפריע (למשל לא לעמוד בדרך בין המייבש למדיח)
כי זה פוגע בעבודת הצוות...

---