כשאיבדתי את אימי האוהבת,
נותרתי אבודה, פצועה וכואבת,
לא מצאתי עניין בחים החולפים,
וקשה היה לי להתגבר על הגעגועים.
פעמיים הכה בי המוות באכזכיות לא מוכנת,
נותרתי בלי אבא ואמא שהיו לי למשענת,
ואם לא די בכך שהכאב כל כך נוראי,
נלקח ממני גם אהובי, יקירי - בעלי.
נותרת עם שני ילדים שהשתדלתי לגדלם לתפארת,
למרות שהשתנתי עם הזמן לאישה אחרת,
וכדי שלא יורגש יגוני הרב ותחושת הריקנות,
קבעתי לי מטרה ואתגר שיגיעו לעצמאות ובגרות.
עתה משגדלו וכל אחד מהם בביתו מבוסס,
אני מאושרת שזכיתי לנכדים וכבר לא נמאס,
כך מצאתי שוב טעם בחיים,
ומצפה בעתיד למספר נכדים נוספים
