ככלות הכל

ככלות הכל אצא אל חוף חלומותי

את שובל שמלתי תישא שלווה נואשת

עיני רואות בשקוע ספינותי

ולובן מפרשים נטרף בשחור האשד.


וזה אשר היה לי שיר ומגדלור

יניף פנס כבוי מול אכזבה שותקת

ולא יאיר באפלת מגור

את אוניית ליבו המתרחקת.


שברי מכאוב פזורים

ידי לא תאסוף.

העין לא תוריד דמעת יגון חולפת

וכשיגיד לי אור הבוקר סוף

חיוך אדיש וקר יפתח לי את הדלת.


משהו מתחיל לשיר בשקט

ואחר עונה לו כמו בת קול

תמיד אחד מתחיל

ואז נמשכת מחרוזת של שירי אתמול.